החויה היפנית שלי ושל שפרה הורן

קניתי את ספרה של שפרה הורן, אחרי שחזרתי מיפן.

והתחלתי לקרוא. התאור של היפנים היושבים במטוס היה מכליל, וכמו כל הכללה היה מאד לא מדויק. התאור שם בפני סימן שאלה גדול: האומנם?

בניגוד לשפרה הורן שטסה קרוב לוודאי פעמים רבות עם יפנים, אני טסתי איתם רק פעמיים. פעם אחת מרומא לטוקיו ופעם שנייה מטוקיו לרומא.

נכון, המטוס שבו טסים יפנים הרבה יותר שקט ממטוס שבו טסים ישראלים. אבל, גם היפנים קמים ממקומם, גם היפנים זזים, אלא שהם זזים פחות. מפריעים פחות לדיילים. שקטים יותר.

לי אישית לא היה עניין לשוחח עם היפני שלידי, אבל ראיתי שאחת מחברותי לקבוצה שוחחה בהתלהבות עם השכן היפני שלה, והוא פתח את המחשב הנישא והראה לה את התוכניות שהכין כדי לעשות את הדרכת הטיול בחו"ל טובה יותר.

כבר טסתי עם סקנדינבים מספר פעמים. הם שקטים מאד גם כן. וטסתי עם איטלקים מספר פעמים. הם רועשים, יותר מאיתנו, במיוחד אם הם חלק מקבוצה.

אני לא רואה צורך להגן על היפנים, אבל הפריע לי התאור המתנשא של שפרה הורן על היפנים. היה לי חבל.

בינתיים אני ממשיכה לקרוא. אני בטוחה שאלמד.

2 תגובות to “החויה היפנית שלי ושל שפרה הורן”

  1. שוקי כץ Says:

    יש כמובן גם את הספר שיצא בהוצאה לאור הקודמת שמאיר היה שותף בה , הנקרא "טעימות מתרבות יפן". חציו של הספר מספר על תרבות יפן. הוא מלווה בצילומים מרהיבים. את הספר ערך, שיכתב והוביל את ההפקה האומנותית והממשית שלו בן זוגי לחיים – מאיר חזן. הספר הוא פרי שהותה של שולה דשא שנים אחדות ביפן, עת בעלה עבד שם והיא למדה לבשל (בנוסף לטיולים המדהימים שערכה שם ואחר כך הפכה למדריכי טיולים לחבריה ומשפחתה שהגיעו לבקר ביפן – ומשם גם כל הצילומים בספר – פרי ידה). בספר יש גם כמאה מתכונים מדהימים – שמרובם טעמתי. הכי אהבתי את מטעמי הקדירה היפניים. עד אז ממש לא ידעתי שליפנים יש אוכל ממשי. אוכל יפני היה בשבילי- סושי. לא יודע האם הספר נמצא בכלל בחנויות. לדעתי לא בחניות כבר. משום שבזמנו הוא אזל….אבל שולה דשא חיה וקיימת, ומבשלת. ולנו יש כמובן עותק של הספר עם כל המתכונים והסברים על התבלינים. ספר שממש כיף לקרוא, לדפדף, לקרוא ולבשל.

  2. benziv Says:

    אולי תבחר מתכון?

    אכלנו המון מאכלי קדרה, שמתבשלים ממש לפנינו, החל ממרקים נחמדים ועדינים, וגמור בסוגים של פונדו (לא זוכרת את השם).

    חוץ מחיות ים בעלות עיניים רבות וקטנות ויצורים דומים, וכן דגים נאים – נהניתי מהאוכל, ותמיד היה לי גם אורז…

    וסושי, עד כמה שנראה מצחיק – היה קשה למצוא.

    ממש כמו מי שחושב שכולם אוכלים כאן פאלאפל, יכול לבלות כאן יום בלי למצוא אף כדור אחד…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: