מן החלון עולה אוירה של סתיו. בוקר חדש נולד. מבט מהיר אל החלון מגלה את שני המנופים שבונים קניון חדש במרחק של 400- 300 מ' מהבית שלי. מספיק קרוב כדי שיהיה עוד יותר נח. מספיק רחוק כדי שלא אשמע את המשאיות שבאות לפרוק סחורה. בית גדול עומד באמצע בין הים מצד שמאל לים מצד ימין ומסתיר חלק ממנו. אבל, כל עוד יש לי ים – אני מרוצה. עכשיו יורדים אל הים שלי עננים.
בלילות אני שמה לב שהמקום שבו היו דיונות, מואר עכשיו, בגלל הבניינים שהתווספו, אבל כל צמחי הרותם נעלמו, וגם הפרפרים.
את הציפורים אני עדיין שומעת בבוקר. מזל שיש כמה עצים גבוהים, עבי עלווה.
עצי תמר שנולדו במשתלה, מקשטים את הדשא אם אני מסתכלת למטה, קרובים למדי למכוניות שבחניה העילית.
היונים מחרבנות לי על הכביסה, אבל גם בהן אני שמחה. עכשיו אני נזכרת שכשהייתי ילדה, היה לנו שובך ואכלנו יונים. יונה אחת ליום, הייתי מקבלת. ואבי סיפר שהייתי מחקה את ההמיה שלהן. לפעמים הן טועות וחושבות שהבית שלי הוא שובך. רק לפני ימים ספורים עסקנו בהוצאת אחת מהן שנחבטה שוב ושוב בבהלה בשמשות.
כמה אנשים עושים את צעדת הבוקר שלהם בכביש הסמוך.
מרכז המכירות של הבתים החדשים סגור והמדרכות רטובות מההשקיה של הלילה.
זה הטבע היומיומי שלי.
בוקר טוב פולג.
החיים בארגונים 
אוקטובר 25, 2010 ב- 10:02 am |
יש משהו מאוד מרגיע ביומיומיות הזו.
בוקר טוב ויום מקסים!
אוקטובר 25, 2010 ב- 5:07 pm |
באמת?
אוקטובר 26, 2010 ב- 8:23 am |
בתור מישהי שגדלה קרוב מאוד למקום בו את גרה, הצלחתי להתחבר דרך התיאור שלך דוקא לכל מה שנמצא מתחת להתפתחות היתר העירונית באזור. איך שהיה שם עם שיחי הרותם והפרפרים כשהייתי נוסעת עם אמא שלי לחוף הירוק.
אבל אפילו ככה (חוץ מהיונים..) יש משהו מרגיע ביום שמתעורר לשיגרה שלו, בשבילי לפחות.
אוקטובר 26, 2010 ב- 6:59 pm |
כשהגעתי אני לכאן, התענגתי על שיחי הרותם. עכשיו אני צריכה לחפש אותם בעונתם, באזור חדרה… חבל.
אבל היונים – נשארות.
ובינתיים גם החוף הירוק.
ואין לי ספק שזה האחרון ישתנה גם כן…
אוקטובר 27, 2010 ב- 6:49 am |
נראה לי שגם בשמורת פולג (יקום) אפשר למצוא עוד כמה..