בכל זאת – כותבת

עשר וחצי בבוקר.

הנה מגיעה השותפה שלי. המחשב פתוח, הקלידים נעים מעצמם. המוזיקה הנשמעת עמומה וקצבית. בין המילים נשמעות ההפסקות. אני כותבת. אפשר להגיד שהמוזה שורה עלי.

כרגיל אנחנו מזמינות ארוחת בוקר אחת לשתינו. מסכמות ומחליטות בעניינים שיש להחליט. מדברות על הקושי או ליתר דיוק, על הקשיים האחרונים. מנסות להגיע להחלטה.

אחר כך היא פותחת את המחברת שלה שבה כתבה, ואנחנו משוות. מילים שנראות לי כמו שגרה, נראות לה חשובות מאד. אני מתפעלת למשל שמילים כמו: "הצנע לכת", שהיו לסמל של ביה"ס הריאלי בחיפה, עושות לה את זה.

עבורי, כמי שחייתה בשכנות הדוקה לבית בירם, לראות את המילים הללו, זה כמו לראות את הגדר החיה, היומיומית. אבל בשבילה זה שונה ואני מרוויחה מהעבודה המשותפת.

מורי ורבי, אדווין נוויס, היה אומר לי: תגידי את המובן מאליו.

בשבילי, הצנע לכת היה מובן מאליו.

עכשיו, בכתיבה שלנו – זוכה הביטוי להארה חדשה, והקלידים ממהרים וממשיכים בעבודתם.

2 תגובות to “בכל זאת – כותבת”

  1. יאיר דקל Says:

    אתי, בשבילך "והצנע לכת" זה מובן מאליו, כי גרת בשכנות הדוקה לבית בירם. לחברתך, המלים הללו עושות משהו.
    את הלקח הזה למדתי לפני שנים אחדות כשמטפלת סיעודית "פיליפינית מרומניה" אמרה לי: "איזה פריחה יפה יש לכם". ואני הוצאתי את הראש מן החלון וראיתי כמה יפים העצים ליד הבית שלי. עד אז לא שמתי לב לכך, כי הרי אלה עצים ליד הבית…
    למדתי שהמובן מאליו, כי הוא קרוב ובהישג יד – איננו כל כך מובן מאליו.
    וגם לי "והצנע לכת" עושה משהו.

  2. benziv Says:

    נכון מאד.
    זה היתרון בעבודה משותפת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: