אצלי החגיגות התחילו מוקדם. לא בגלל שאני יזמתי, אלא בגלל שהברכות של ארגונים שונים שלא מכירים אותי מעבר לשמי ולתאריך הלידה, התחילו לשלוח ברכות. הם ברכו אותי בבריאות, באריכות ימים, באושר ועוד. לפעמים הוסיפו ואמרו שיש מבצע ושאם אכנס לחנות שלהם עם הפתק הנכון ביד – אקבל הנחה.
ואחר כך התחילו החגיגות האחרות, האישיות יותר.
חברה אמרה שכבר קנתה בדיוק את המתנה שאני צריכה. היא, המתנה מתאימה לי ואני לה. עכשיו אני רק מחכה לפגישה.
המחשב שלח לי ולבני ביתי תזכורת.
עם חברה אחרת סיכמתי שנצא יחד, לה ולי יומולדת באותו החודש.
אבל ממש זריקת הפתיחה, שאני מתייחסת אליה כעל הכרזה, הייתה ההופעה שראינו אתמול, עם שירי הרשקוביץ, זמרת סופרן נהדרת ששרה בליווי צביקה פוגל. קטעים של : הנדל, מוצרט, רוסיני, שוברט, רחמנינוב, פרוקופייב ובראון, הכניסו אותי לאווירה של חגיגה אמיתית.
מחיאות כפיים סוערות ליוו את שירי שמופיעה על בימות שונות בעולם (היא עצמה חזרה והזכירה את בוסטון היפה), והיא בשמלה שחורה או כחולה, ובהבעות פנים חזקות ומביעות רגש, קיבלה אותן באהבה.
ואין כמו אהבה דו צדדית, להתחיל את הפתיחה של החגיגות לשנה ה-64 שלי. אז מה אם הפתיחה היא קצת טרם זמנה? לבת שלי (שנולדה לפני הזמן…) מותר להקדים…
החיים בארגונים 
נובמבר 14, 2010 ב- 5:58 am |
היום זה ככה. מתחילים לפני וממשיכים אחרי.
זה מותח את ארועי היומולדת קצת יותר וזה נחמד..
אז גם אני (קצת באיחור) מברכת אותך בברכות האלה שאת מאחלת לעצמך: שתמשיכי לכתוב, שהחיים יהיו מלאי עניין, שהקרעכצן יהיו במידה, שיהיו הרבה רגעים קטנים של אושר ושמפעם לפעם יהיו גם הפתעות. כאלה שמרחיבות את הלב.
חיבוק ממני
נובמבר 14, 2010 ב- 2:04 pm |
לא אחרת, אנחנו עדיין לפני.
תודה.