פינה רב תרבותית

בהפסקה נוספת מבית החולים, צעדתי אל מלון השרון, בכניסה הפסיקו את ההסתובבות של הדלתות המסתובבות והרגשתי איך השבת ממש עומדת על הגבול.

נרות שבת מועטים הודלקו, האחרים יבואו.

בקפטריה הגישו רק אוכל קר. המלצר הערבי הסביר לי שהשבת כמעט נכנסה. בחרתי עוגת גבינה אפויה ותה נענע. יצאתי אל הדשא שמביט ברכות ובתעוזה גם יחד, אל הים.

שני זוגות עמדו על הדשא והתפללו. אנשי הכיפה הסרוגה. עוד שני גברים עמדו עם סידורים ושלחו מבט אחרון אל המפרשיות שהצטופפו ויצרו עיגול נחמד. למטה צעד סודני בוהק בצבעו השחור והניח כסאות זה על זה, שמח שמצא לו מקום להרויח כמה שקלים. השאר נעו אנה ואנה, אהבו את החול, והשמש שקעה לה לאיטה.

כשחזרתי לבית החולים, פתח לי אח ערבי את הדלת, ורופא במבטא דרום אמריקאי שוחח עם האחות הסמוכה. זוג בלבוש חרדי חלף על פני במהירות, ואישה צעירה הציעה לי נרות לשבת.

שמעתי שיחות קצרות מנסות להבין איך התרחש הנצחון ואיך יקירהם חזרו למיטות – כמעט שלמים, ובכל מקרה הרבה יותר מושלמים משהיו קודם.

משפטים שחזרו על עצמם:

מי המנתח שלכם? איך הגעתם אליו?

כמה זמן אתם כאן? את כולם משחררים אחרי 5 ימים?

גם אתם לא הלכתם על חדר פרטי?

אתם יודעים איך מעבירים תחנות?

השאלות האלה נשאלו על ידי אנשים שונים, שצבעיהם שונים, שהמוזיקה של המילים שהגו – שונה, שלבושם שונה.

היו לי כמה רגעים נחמדים של רב תרבותיות. אני נוצרת אותם.