אני רגילה לעבוד עם אנשים על כניסה לתפקיד.
אפשר לדבר על מה שמובא לפגישה: חששות, הכנות, שאלות מרכזיות, בניית תוכנית עבודה, חפיפה, צעדים ראשונים, ראיונות עם עמיתים או עם עובדים – וכל זה, ועוד, ללא ללא סדר עדיפות, כיאות לעבודה פנומנולוגית.
אבל, באחת הפגישות האחרונות, הייתה הפתעה. הופיע ובא לפגישה גם החלום, זה שעושה את עבודת הלילה של משימות היום. והחלום קסום, והמשמעויות נפרשות, ושמחתי הייתה רבה.
בפרפרזה על הסיפור של החלום: בפתח הדלת, ילדה, פיליפינית. היא מלווה על ידי מישהו ומובאת אל פתח הדלת של הלקוחה שלי, לאימוץ. והיא, הלקוחה, לא יודעת את נפשה, הרי יש לה כבר שני ילדים, איך תאמץ ילדה פיליפינית חדשה?
ומכאן מתחילים הדברים להתגלגל.
לא אחזור בדיוק על מה שהיה ואיך שהיה, אבל בגדול, יכולות לעלות שאלות, כגון:
א. מי היא הילדה? הפיליפינית?
ב. מה היא מייצגת?
ג. מהו סיפור האימוץ: מי כאן זקוק לאימוץ? מה הסיפור של המאמצת הפוטנציאלית?
ד. מה עוד אפשר להגיד על התחושה הלא נעימה שמלווה את מי שמתבקשת להיות האימא המאמצת?
ה. איך זה שאין שלבים באימוץ, אלא שהילדה מובאת הביתה?
ו. מיהם שני הילדים הביולוגיים?
ז. מה המשמעות של היות הילדה מהמזרח הרחוק?
ח. מה אומרים ללקוחה שלי המושגים: "פיליפינית"? "ילדה"?
וכמובן שיש גם האפשרות של ניתוח החלום לפי גישת הגשטלט. המשמעות היא שכל אחד מהדמויות ו/או המרכיבים של החלום – מייצגים חלק של החולמת. על כן, אפשר לקיים שיחה בסגנון פריץ פרלס בין כל שני מרכיבים/דמויות.
הלקוחה תשב בכיסא החם ותושיב מולה, בכיסא הריק, את המרכיב או הדמות שנבחרו על ידה. תתקיים ביניהם שיחה. למשל שיחה בין הלקוחה לילדה הפיליפינית.
ומוך השיחה הזו יעלו ההבנות החדשות, ויש להניח שגם הפתרונות.
עבורי, היה סיפור החלום, עוד חומר לעבוד עליו בתהליך של הכניסה לתפקיד, שהוא תהליך מורכב ומביא את מי שהייתה זרה עד אתמול, לדלת, לפתח המקום, שיהיה עבורה בית, אם יתקיים תהליך אימוץ מוצלח, אם היא תרשה לחלק של האימא המנוסה שבנתה בית לאמץ את החלק של הילדה הזרה חסרת הבית (ושני החלקים האלה – שלה הם).
עבודת הכניסה לתפקיד החדש התקדמה בעוד צעד.
החיים בארגונים 