חיפה בוערת היום: מאיגרא רמה לבירא עמיקתא

עוד לא תמו חגיגות המנהרות וכבר מתמרות הלהבות בכרמל.

ובין לבין, נצבט הלב. נלכדים אנשים, בעלי חיים, בתים ורכוש. ורשימת הנפגעים מתארכת. קודם החשש לעוספיא, אחר כך בית אורן, עכשיו עין הוד, ועין חוד, וניר עציון, והאש ממשיכה לטירת הכרמל. ובדרך היא מאכלת אוטובוס עם אנשים צעירים, ויש עוד חסרים. ומי יודע איפה היא תעצור. ומתי.

עוד אחד מנזקי הבצורת.

ואני, חיפאית לשעבר, ומי שעד לפני זמן קצר הייתי מטפסת בכביש מעתלית לאוניברסיטה, רואה בעיניים עצובות את הקורה.

ונזכרת: פעם, בכיפ-קוד שלחוף האוקיינוס, באסיפה של אנשי גשטלט, בבית עץ נפלא שישב לו ביער (ביתו של אדווין נוויס) שאלה אותי חברתי: מה את אומרת על הבית? ואני אמרתי לה שמפחיד לחשוב על שריפה אפשרית… היא לא הבינה. ראתה בחשיבה שלי סוג של חשיבה אסונית. אבל אני, שראיתי את הכרמל במערומיו השחורים והמפויחים יותר מפעם אחת, ראיתי את האסון האפשרי. ואיכשהו, האסון הגדול בא. לא שם בכיפ-קוד ליד הלויתנים, אלא כאן, בכרמל המתורגל כל כך.

וחבל על החיים.

וחבל שכבר שנים צועקים הכבאים, ומתריעים, ותגובה הולמת – אין.

וחבל כל כך שגלי הים כל כך קרובים וכל כך רחוקים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: