סרט ב-11 בבוקר. זה משהו חדש לי.
אנחנו נוסעים לאבן יהודה, ושם, פוגשים את האנשים החביבים שיצפו איתנו בסרט הנפלא הזה.
פופ-קורן בגודל בינוני ליווה אותנו במהלך הסרט (מי החליט שבינוני הוא בעצם ענק?), וניחם אותי כשהדמעות עלו.
הסיפור של ברני נמשך ארבעה עשורים, עובר בין איטליה לארה"ב, ובין שלוש נשים שלהן נישא, כולן יהודיות: הראשונה התאבדה אחרי שילדה ילד לאחר, השנייה התגרשה ממנו למרות שרחץ היטב עם סבון את מה שביקשה ממנו, וכך גם השלישית, זו שהייתה אהבתו הגדולה ועלתה לו בזרי פרחים רבים. במהלך הסרט נפטר אביו של ברני, חבר שלו נעלם במים, הוא עצמו הולך לעולמו אחרי אלצהיימר או דימנציה אחרת. המצבה הגדולה שמופיעה בסוף הסרט של האיש שעלה וירד בחייו כמו בקרוסלה, מספרת שלסוף הזה יכול להיות גם המשך, אבל אנחנו לא נראה אותו.
בעצם זהו סרט על הסגירות המתוכננות יותר או פחות שעשה הגיבור, שהוא בעצם אנטי גיבור ממוצא פולני: ברני פנופסקי.
יצאתי מהסרט כמו שאמרתי, בוכה.
גם בן הזוג שלי נהנה מאד. מכאן נובע שזה בהחלט לא סרט לנשים בלבד, ומומלץ מאד למי שמחפש סיפור אהבה רב צדדים, משחק נפלא והנאה צרופה מדיאלוגים.
להשאיר תגובה