בוקר מפנק

בוקר מפנק דורש ערב מפנק קודם. אולי לא תמיד, אבל הפעם – כן.

קמתי רק בגלל שהטלפון צלצל. הבת שלי הייתה על הקו. היה אור מלא בכל פינות הבית. איזה כיף לקום מאוחר. אני כמעט לא עושה את זה. אני שומעת שגם לנכד שלי הייתה שבת טובה. הוא מגיע להישגים מדהימים. בן 15, הנער, והמאמן אמר לו שאתמול היה היום הכי טוב אי פעם. שנים רבות שחה וחיכה עד שיתבגר והשרירים שלו יתנו לו סוף כל סוף את הכח, אבל הוא היה רק שחיין טוב עם מוטיבציה, והמתחרים היו גדולים וחזקים ממנו. הנה עכשיו זה קורה גם לו. הוא גדל והתחזק. מחזיקה לו אצבעות של סבתא. 

אתמול היינו בקונצרט של ה"אנסמבל מילניום", שמעתי ויואלדי עוד ועוד. יבגניה פיקובסקי הקימה אותו. (http://www.ipo.co.il/heb/About/Members/%D7%9B%D7%9C%D7%99%20%D7%A7%D7%A9%D7%AA/%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A8%20%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F/Musicians,143.aspx)

בחנתי היטב את הנגנים. שמעתי, והמחשבות שלי נדדו. גם לארבע העונות, אבל גם לאבא שלי שאת הקונטרבס הראשון ראיתי איתו. הייתי אולי בת ארבע. עד היום זה מה שמושך את תשומת הלב שלי על הבמה. אני מצטערת אז שלא למדתי לנגן עליו, לפחות על צ'לו. אבל עכשיו מאוחר מידי. ובכל זאת אבא חזר אלי בקונצרט, והיה מצוין.

והבוקר?

אני עומדת להכין חומוס ולצאת לדרך, לטבעון, לפגישה עם קבוצת הכתיבה שלי. שני סיפורים הכנתי. אחד מהם מצוין לדעתי. השני – אדע אחרי שאקריא. לפעמים היחס שלי לסיפורים מתהפך אחרי שאני מקריאה אותם בקבוצה.

חוץ מזה סגרתי עם הוצאה לאור, אני עומדת להוציא ספר חדש, הפעם: על גשטלט. איזה בוקר מפנק!