כך עלה הפשפש למעלה (בהסתמך על שירו של חיים חפר: http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1046&wrkid=5469) וכך נפל.
והעצוב בכל העניין הזה – שיש קורבנות. כולן נשים. בהן גם גילה.
ועצוב מאד שהיו שידעו, ולמרות זאת הריצו את קצב, ודאגו שהוא יבחר לנשיאות במקום פרס.
עצוב.
עכשיו אני חושבת על הדינמיקה המשפחתית המסובכת במשפחתו של קצב. עניינים חשובים להתמודד איתם. איך ילכו הנכדים לגן ומה יגידו לאימו של האיש, ומה תגיד היא.
חלק ממה שיאמר אני יודעת: רודפים אותו.
וחלק אחר, זה שנאמר בין הקירות פנימה – לא ידע כנראה איש מלבד המשפחה.
ואני חושבת מה אומרים עכשיו אלה, שעוד נשאר להם מצפון והם יודעים שהריצו עבריין לנשיאות, לתפארת הנאות קטנות ושלא לתפארת מדינת ישראל.
ולמרות כל זה, יש בי גם שמחה: ככה זה כשהצדק נעשה.
להשאיר תגובה