בין הקצוות

בבוקר אני דוהרת לכיוון המרכז, עוברת את הפקקים של הבוקר כדי להגיע למחוז חפצי. מתרשמת מהפקקים שעוברים אלה שגרים צפונה ממני. הנה הפקק שליד כפר ויתקין, הפקק של פולג, הפקק של הרצליה ופקקים אחרים קטנים יותר, ליד בר אילן למשל.

זהו קצה אחד של היום שלי. אחר כך אני משתחלת לתוך התפקיד השני, מגדלת שלושה ילדים שהוריהם בחו"ל, חיה את החיים שלהם, שבנויים מסנדויצ'ים של בוקר, מקלחות של ערב, אכילת פיצה בחוץ, כשאני כבר עייפה, וחוזר חלילה. יודעת ליהנות מהרגעים הקטנים והנעימים שנקרו בדרכי, שבהם הנכד הכי קטן שלי, מצחקק על מאורעות היום, האמצעי, זועם על בית הספר והגדולה ישנה אצל חברה.

נושמת שוב את הילד שבא לישון בלילה, אחרי שעמד רגע, וצפה בי ישנה, מחבקת אותו בידיעה שהוא גדל מהר, ועוד מעט לא יחפש אותי בלילה, גם כשאימו תיסע.

וכל זה רק כדי לקום מחר בבוקר, לשלוח אותו לעשות את הקבלת שבת שלו, לנוח בסופהשבוע ושוב לצאת לימים מחולקים לשנים עד שיחזרו ההורים.

בין הקצוות.