הכאב שבמודעות

ישבתי היום עם שני אנשים, צעירים יחסית. לא הייתה שום סיבה שמישהו מאיתנו ירגיש לא טוב. שיחה. סופרויז'ן. ככה. כמו שאני רגילה כל כך הרבה פעמים.

אבל הפעם זה היה שונה. יכולתי להרגיש את הכאב הגדול מאחורי המודעות. את הכאב מאחורי ההבנה שאין זמן. שזה נגמר. מדובר היה בפרויקט, קטן יחסית, של מתלמדים. לא מדובר בפרויקט שהוא מפעל חיים. אבל בכל זאת כאב לאותם שני אנשים שפתאום נפל להם האסימון. פתאום הם הבינו שאי אפשר יותר לבחור ולבחור. יש משמעות לעצם המשחק הזה של את מי לבחור. יש משמעות למשחק של מה לבחור. והמשמעות הגדולה ביותר במקרה שלהם הייתה שגם אין להם יותר זמן.

פתאום היה אלמנט הזמן דומיננטי ומעצבן. ובהתאמה מלאה הפכה הפגישה להיות לא נעימה..  והיה חיפוש אחרי הנאשמים. ובאמת, מי אשם שהזמן נגמר?

אחר כך, בדרכי ליעד הבא שלי, בחושך, כשרק הפנסים מאירים לי את הדרך, חשבתי על זה שזה מזל גדול שאנחנו לא חושבים על הזמן, שאנחנו כל כך לא מודעים. שאנחנו חיים את החיים כאילו אנחנו יכולים לבחור כמה שאנחנו רוצים. שאנחנו בשליטה.

ובחדשות, שסוף כל סוף הגעתי גם אליהן, הבנתי, שגם למפלגת העבודה נגמר כנראה הזמן. ולחלק גדול של האנשים- גם זה היה בהפתעה גדולה. האופציה הזו גם למתוחכמים שבמתוחכמים – לא הייתה במודעות כלל.

ממש כמו שני האנשים שישבו אצלי קודם לשיחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: