את סוניה פרס ז"ל, פגשתי פעמיים

גרתי ברמת אביב בין השנים 1997 ועד ל-2003.

בדרך כלל ערכתי קניות בסופרמרקט שליד הבית, אבל מידי פעם הגעתי לנוה אביבים.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותה שם: היא דחפה לפניה עגלת קניות. פניה רציניות, מרוכזות במה שהיא עושה, אדישה לגמרי למבטים שלי כמו גם למבטי מעטים אחרים, שלא רגילים לראות אותה. לבושה פשוט. לא מאופרת. שיערה משוך לאחור. מסיעה את העגלה לתור. עומדת בו. כמו כל אחת אחרת וכל אחד אחר. עושה את הקניות של עצמה ושל בני ביתה.

שמעון עוד לא היה נשיא.

כך גם בפעם השנייה.

לא שוחחנו. רק הסתכלתי. גם זה בקיצור, שלא להביך.

אחר כך חשבתי לעצמי שהיא צנועה מאד.

והיום חזרה המחשבה שלי והשויתי לנשים אחרות שגם הן נמצאות בקדמת הבמה ומאחורי בעליהן. רק חלקן מתנהגות כמוה. רק חלקן ירצה בצניעות שהייתה מנת חלקה.

אישה אחרת. יחידה. מיוחדת. מוערכת בגלל היושרה שלה.

אפילו במוות שלה, הביאה לנו לקח. הזכירה שיכול להיות אחרת.

ואני מקווה שיש כאלה שנזכרו וכאלה שלמדו משהו חדש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: