אצל יותם ראובני, עם שולמית אפפל

הם עודם שם, גומעים אולי מהיין, ומדברים על המילים, על המשפטים, על דם הלב.

אני כבר רחוקה, ספונה בקומה השמינית שלי, וכל כך שמחה שהייתי שם.

תודה לך, שולמית, שהזמנת (באמצעות הבלוג). זאת לי פעם ראשונה שאני נענית להזמנה כזו. תודה שזיהית אותי ככה ברחוב. אולי בשביל זה צריך עין טובה של משוררת…

ה"אולם", הכסאות הכתומים, האוירה, האנשים, ובעיקר המילים שלך ושל יותם – עשו לי את החוייה.

והיה שיר אחד שהסביר לי במיוחד מה אני מרגישה. השיר על ההתקרבות וההיעלבות. תפרסמי אותו?

מזל טוב ותודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: