טלטלות הכח

הכח מאד נזיל. הוא נמצא רגע אצל זה ואחר כך עובר לידיים של האחר. מי שחסר היה – מוחה בגדול, היום, ואפשר שיקבל.

יש איזה נוחות בראייה של כח כיסוד קבוע, אבל הכאוס לא פוסח גם עליו ואי הנוחות מסתיימת. הדרמה המצוירת על ידי תמונות היא מדהימה, סרט דוקומנטרי שמציירים ציידי החדשות בכאן ועכשיו. מן היפוך כזה שכל במאי מחכה לו ומחפש אותו. הנה, זה שישב על כסאו, ומשפחתו נהנתה מכל מנעמי העולם, נמלט אל ארמון החורף שלו, ומשפחתו – עברה לאחת מבירות העולם החופשי. רק שם הם בטוחים עכשיו יותר.

זה מה שיכול להסביר לי את השעות שביליתי מול המסך, בניסיון להבין מה קורה שם במצרים.

(ולהבדיל אלפי הבדלות – מול הטירה של גלנט).

כח הוא נזיל, נראה לעין באגרופים מונפים או בתמונות, ואני חוזה בטלטלותיו. בהשתאות.

ויש לי נחת, פתאום, מכמות הכח הצנועה יחסית, שלי…