הסגירה הלא גמורה: איך נפרדים מגלנט

אני בטוחה שגלנט עשה הרבה מאד דברים שלא נדע לעולם, וכולם לטובת המדינה. פטריוט. זה ברור.

וברור גם שעשה שגיאות, אזרחיות ואחרות.

אבל הפעם אני רוצה לדבר על סגירה. איך לא עושים אותה.

אפשר ללמוד מהאופן שבו הוא יורד מהבמה, על החברה הישראלית. האם החברה הישראלית יודעת לסיים? לגמור? להפסיק? לצאת ממהלך?

והתשובה שלי היא שסגנון הסגירה שלנו דורש תיקונים רבים. דורש הפקת לקחים רצינית. לא רק תהליך המינוי. גם תהליך האי מינוי.

וחבל, שליד כל המילים הנכתבות, אני מוצאת כל כך מעט מילים של סגירה, מסגנון אחר, מכבד, מעריך, עצוב.

וכבר ראיתי פרידות אחרות מרמטכלים אחרים, מאישים אחרים, וראיתי את מה שהתפרסם לאחר מותם,  כשירדו לגמרי מהבמה עליה מתנהלים חיינו, במת החיים.

צריכה עוד לחשוב. בטוחה שיש לי עוד מה לומר, אבל אני בדרכי וכבר אחרתי ממילא. רק שלא יכולתי לעזוב את חדר העבודה שלי בלי להגיד משהו על הסגירה הלא גמורה.

2 תגובות to “הסגירה הלא גמורה: איך נפרדים מגלנט”

  1. נורית ר. Says:

    הי אתי,
    לגמרי צודקת. מה שהתחיל בקול תרועה רמה, נגמר בקול ענות חלושה…
    ברו שנותר unfinished buisness. אבל כולם ממהרים לכותרת הבאה, ומשאירים אדמה חרוכה מאחור…

  2. benziv Says:

    ועוד מעט ישכחו … עד לפעם הבאה.
    מעניין מה יעשה לו עצמו העניין הלא סגור הזה, כמו גם לנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: