הייתה תקופה ואיננה עוד. פעם עקבתי אחריך, אביטל גלוברמן , בבלוג שלך: חיה בשטעטל.
http://shtetl.wordpress.com/2006/12/23/%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%98%D7%A2%D7%98%D7%9C-2/
הוא היה מצוין ונהניתי ממנו הנאה מרובה. עזבת. עלית על במה אחרת. התגעגעתי.
הבוקר והעיתון הביאו לי מידע ושבחים. אני הולכת לקנות את הספר הראשון שלך: "בחשיפה ארוכה", הוצאת אבן חושן. אני מאחלת לך הצלחה רבה, ואין ספק שארשה לעצמי להיות מושפעת ממנו.
"נישט א קלייניקייט", בעיני.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, ממקום אחר ומעולם אחר: רם עמנואל, שהתפטר, ירד מבמה אחת ויצא להתמודד. עכשיו הוא עולה לבמה אחרת.
לא יודעת אם אושפע ממנו. בידיעה שפרפר שמניע כנפיים במקום אחד, משפיע על אזור אחר, ועל פי כל תורות המורכבות והכאוס, אני מצפה שבאיזו שהיא דרך עקיפה – גם ממנו אושפע.
וגם כאן אני יכולה להגיד בלב שקט: "נישט א קלייניקייט".
להשאיר תגובה