אמהות למען גלעד מחכות לנתניהו

ליד המוזיאון, התקבצו ובאו נשים וגברים. השמש הייתה במגמת שקיעה ואור פניהם של אלה שנהנו ממנה היה ורדרד כתמתם. צלמים חמושים במצלמות כבדות על הכתפיים, ואחרים, בכל סוגי המצלמות (כולל טבלטים), הסתובבו והנציחו את הרגעים. הנה, כאן את הקידוש ואת סבא צבי שליט לוגם מן היין, או את ברכת המוציא ושתי החלות הקלועות והיפות מונפות אל על.

כשראש הממשלה התקרב ברכבו, מלווה ע"י שוטרים, הפנה הקהל את פניו אל שורת המכוניות. חלק ביקש שישחרר מיד את גלעד, חלק אחר צעק בוז, חלק נופף בדגלים.

אליק רון דיבר, יוצא מתוך הקהל בהליכה מנהיגותית וקצובה, אחרי כל כך הרבה שנים במדים.

אורנה שמעון דיברה, עטויה במעין שמלה כחולה שדמותו של גלעד מצוירת עליה, דומה לאלה עתיקה בהירה ודקיקה.

אחרים דיברו.

אולי גם האלוף במיל עמירם לוין (לא נשארתי עד הסוף, היתושים ניצחו אותי, גם העיפות).

השוטרים התבוננו בשקט וכבר לא הייתה להם תנועה לפקח עליה. הכל הלך ודמם.

אותי אכלו היתושים, כאמור, בפה מלא. התגרדתי ללא הפסקה.

גלעד ישב באותה השעה, כמו בכל אותן שעות אחרות, כמעט חמש שנים, במקום שבו הוא מוחזק, והשמש לא ראתה אותו מאז. עכשיו היא כבר שקעה לגמרי וחושך התחיל לכבוש כל עמדה של אור נסוג. גלעד לא יודע זאת. לא יודע שהחושך ירד, לא יודע שאנשים עומדים ליד המוזיאון בקיסריה. לא יודע שבעוד ימים ספורים ילדים ישירו מה נשתנה הלילה הזה.

אצלו, שום דבר לא השתנה. הלילה עדיין ארוך.

אצל ראש הממשלה, בביתו, קיבלו אותו במאור פנים. עוד מעט ישב לארוחת השבת שלו.

יצאתי עם מכוניתי מקיסריה, משאירה אחרי הפגנה צנועה של עשרות אנשים.

הדגים הצבעוניים והמעוצבים לאורך הדרך שתקו.

מה כבר היה להם להגיד?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: