כופתאות של אימא שלי, לפסח

פשוט, פשוט. ומה צריך?

על כל ביצה, כוס מים. תבלינים לפי הטעם (מלח, פלפל, אגוז מוסקט וכו') אחר כך מוסיפים קמח מצות. אימא לא ידעה להגיד את כמות קמח המצות, אבל חזרה ושנתה: לא לעשות את זה סמיך מידי.

מאז אני שואלת את עצמי: מה זה סמיך מידי. התשובה שלי לעצמי – שהמזלג יעשה בקלות, כבתוך שלו, בבצק ההולך ונוצר. אחר כך אני מעמידה את הבצק לנוח, והוא מתקשה, כך שאפשר להכין כופתאות.

המרק או המים החמים (ממליחים אותם קלות), רותחים, ואז, בכף ובידיים רטובות ממים או שמן אני מגלגלת כופתאות והן נושרות מידי למים החמים מיד כשהן נראות לי כליל השלמות.

לעיתים הייתה אימא ממלאת את הכופתאות, אבל זה נראה לי ממש לא נחוץ היום (בכבד).

10 דקות, הורתה לי אימא, והכופתאות מוכנות. כשצפיתי בה, ראיתי שכופתאות מוכנות הן כופתאות שצפות על המים.

אימא הייתה מוציאה אותן בזהירות לכלי שיצר אבא, כדי שתישארנה עגולות עד לצלחת.

בכלל, הייתה אימא מזמינה אצל אבא כלים מתאימים. היא שהגיעה מצרפת, עם מערכת כלי בישול מפוארת, שכמותה מוצאים היום בחנויות איכות לכלי בית, כמו למשל: מחבתות כבדות, סירי ברזל כבדים וצבעוניים ועוד, ידעה בדיוק מה היא רוצה.

היה גם סיר מיוחד לבישול הכופתאות. הוא נמצא אצלי, אבל אני לא משתמשת בו, כיוון שהוא עשוי מאלומיניום. מאבא היא ביקשה סיר שטוח, כזה שאפשר יהיה לבשל בו דגים וכופתאות. והוא עשה. נדמה לי שזה חג הפסח הראשון שאני לא משתמשת בו. סתם סיר, נירוסטה, שטוח, ישמש אותי.

איזה כיף.

אני מכינה כופתאות וחוגגת עם הורי ואחי את הימים שהיו פעם. כאן ועכשיו כמזכרת לשם ואז.