ימים עוברים, ובאים ימים אחרים

הסתיים הפסח, וגם המימונה עברה. אלה שהוציאו סכומי כסף גדולים, יכולים עכשיו להתפנות למילוי המצברים הכלכליים. אלה שעבדו קשה, יכולים לחזור לשגרה ולנוח תוך כדי.

השגרה תהיה קצרה כי שוב יגיעו ימים אחרים. יום השואה, יום הזכרון, יום העצמאות. השניים הראשונים טורדים את המנוחה שלי כבר עכשיו. לצערי מצאתי שאני עובדת ביום השואה. חבל. איך הפכתי יום קדוש כל כך ליום עבודה. אבל אני עובדת.

הנכד שלי בצפון, יופיע בהצגה. לא אוכל להגיע אליה. דווקא היה חשוב לי מאד. אני אלמד כל היום. אעסוק בחולין. אדבר עם אנשים על איך לארגן את החומר ואיך לכתוב ואיך להגיד ואיפה הם כבר נמצאים ואיפה עדיין לא. עם אחרים אעסוק בשאלות אחרות לגמרי כמו: מה קורה ומה יש. מה אין. מה צריך הארגון. מה צריך הלקוח ומה צריך הנועץ/ת שלי.

ושוב יעברו הימים ושוב יהיה חג ואחר כך יבוא קיץ.

בקיץ הזה אני מתכוונת לשבת ולכתוב. ולכתוב.  ולכתוב. ולבנות שנה חדשה ואחרת לעתיד לבוא. שיש לה אופי. שהיא דומה. שהיא שונה. שנה של פריכיות אורז גם.

ונראה איך זה יהיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: