לטיפונדית מס הכנסה – ביקור

ככה קרה, שלמרות שמילאתי טפסים באינטרנט, כדי לתאם את המס – כלום לא קרה, והדברים לא נקלטו. כיוון שהיה לי אינטרנט, לא שלחתי בדואר כדרכי בקשה לתיאום מס. האמנתי בפס הרחב או הצר. מה שלא יהיה.

התחלתי לקבל דיווחים שלא תשולם לי משכורת. החלטתי לא לחכות, ויצאתי בעצמי לסניף מס הכנסה במקום מגורי זה כמעט עשור, בנתניה.

אמרו לי ששעות קבלת הקהל היום הן בין השעות 14:00 ל-15:30. על מנת לסיים הכל היום, הגעתי ב13:40, מוקדם.

אי אפשר היה להיכנס, אין חדר המתנה ממוזג, וחיכיתי בחוץ. מצד שמאל שלי יכולתי לראות בניין בשיפוץ, קיוויתי שהאבק לא יגיע אלי. ישבתי לי על ספסל עץ פשוט בשמש הקופחת, מול מה שהיה פעם קולנוע אסתר, שכוסה בשלט שמשמרים, וחשבתי שעברו הרבה שנים, שאנחנו כבר כל כך מודרניים… ורק קיויתי גם שקולנוע אסתר לא יהפוך לקניון…

הזמן עבר. לשלושה אנשים היה מקום ישיבה, כל השאר עמדו. אף אחד מהם לא נראה לי איש מבוסס מידי או ממעמד גבוה, רוב העומדים איתי היו אנשים קשי יום, עמך. ככה לפחות נדמה לי. מישהו התווכח איתי שהוא היה כאן קודם, אמרתי לו שהוא יוכל להיכנס לפני, אבל לא היה לו נעים. הייתי אם כך הראשונה כשהדלת נפתחה, ועליתי היישר אל הקומה השלישית.

בוטחת הוצאתי את הניירות שלי, והאישה החביבה מאד שישבה מולי התחילה בבקשת מספר תעודת הזיהוי שלי.

– את לא שייכת לכאן, התיק שלך בחיפה, ואת צריכה להגיע לשם…

– אבל אני כבר כמעט עשור כאן, למה שאסע? והרי יש לך מחשב? והרי אם הייתי באה לסניף של בנק המזרחי בקריית שמונה, הייתי יכולה להוציא כסף מחשבון באילת, לא??

– אין לנו אפשרות, אני לא רשאית. אולי אם את ואתם תשמיעו קול – זה ישתנה.. לנו אין כח, לכם יש.

– עכשיו, מיד כשאני חוזרת הביתה,  אני כותבת על זה בבלוג…

– מצוין. אולי זה יעזור!

בתחושה של חוסר כח מוחלט עזבתי את המקום כעשר דקות אחרי שנכנסתי אליו. ברדיו שמעתי את צעקות הרופאים השובתים.

חייגתי למי שצריך והודעתי שכנראה שאמשיך לא לקבל משכורת.

עד שמס הכנסה בחיפה יקבל את הטפסים. ישלח אלי בחזרה את האישורים – יעבור זמן. אני אנסה שוב באינטרנט, אבל אני מניחה שלטיפונדיית האינטרנט לא מדברת עם לטיפונדיית נתניה, שלא מדברת עם לטיפונדיית חיפה, שלא מדברת עם הלטיפונדיה של נציב מס הכנסה.

לפני שהתנעתי, הסתכלתי שוב על קולנוע אסתר וחשבתי שאנחנו לא כל כך מודרניים. ממש לא.