לידתו הברלינאית של אפקט זייגרנק

מעשה שהיה כך היה:

השנה הייתה 1927. קורט לוין, לימד באוניברסיטת ברלין, וישב בבית הקפה שמול שער הכניסה לאוניברסיטה (חיזוק לעובדה שאני מקיימת את רוב פגישות העבודה שלי בבית קפה).

סביבו ישבו תלמידיו וביניהם בלומה זייגרניק (Bluma Zeigarnik ), שהייתה סטודנטית יהודיה מרוסיה, ובדיוק סיימה את כתיבת והגשת התזה שלה לדוקטורט. אפשר לשער שוקרט לוין ובלומה שמחו מאד.

ואיך התגלגלו הדברים?

בבית הקפה כמו בבית הקפה: מזמינים, שותים, משלמים, הולכים. קורט לוין לא היה סתם אורח בבית קפה, הוא חשב. ראה. שם לב. להפתעתו גילה שהמלצרים זוכרים את מה שהזמין בדיוק רב, עד לרגע ששילם. כששילם נראה היה שההזמנה נמחקה.

בלומה שישבה עימו, לקחה את הנושא והוא שימש לה כשאלה בתזה לקראת תואר הדוקטור שלה. במחקרה ערכה נסיונות עם ילדים וסטודנטים. היא נתנה להם לשחק, ובערך באמצע המשחק עצרה מחצית מהם. הסתבר ש-80% מהילדים שנעצרו זכרו איפה היו ומה עשו, ובניגוד  להם רק 12% מאלה שסיימו את המשימה.

המסקנה היא שאנשים זוכרים יותר טוב משימות שלא הושלמו. הייתה זו תוספת משמעותית למחקרים על עניינים לא סגורים, על האופן שבו אנחנו תופסים דברים.

נכנסתי לעומקו של האפקט הזה, תוך כדי חיפוש חומר על עקרונות בגשטלט.

שמחתי לחזור לברלין בדמיוני, לשבת מול השערים המרווחים של הבניין המרכזי, לשער לעצמי איך היה זה לשבת אז ליד קורט לוין, ולא נותר אלא להצטער שלא הייתי חלק מהחבורה הזו, שאין לי חבורה כזו היום.

אני אוספת מידע על קורט לוין. נדמה לי שעד כה אני חושבת שהוא האיש שאני רוצה להיות מושפעת ממנו – הכי הרבה. נכנסת לתקופה של למידה עמוקה ומעמיקה יותר של כתביו – בכיף. בשביל עצמי בלבד.

ובין השאר, חושבת על היהדות הנאה והמשכילה הזו, שישבה בברלין, למדה, הוסיפה דעת.  10 שנים אחר כך, חזר קורט לוין מארה"ב, לשם הוזמן להרצות. הוא ראה את הנולד, אסף את בני ביתו, חיסל את מה שהיה לו בגרמניה והיגר לארצות הברית. הוא היה המחכמים ומהרואים את הנולד.

כשמתקרבים ליום השואה אי אפשר שלא לחשוב גם על היבט זה של חייו וחיי אחרים בתקופתו.