החתול השחור מקרקס קולומביה

בפאתי הרצגובינה החתול שהוא קמע של בעליו, מקיא.

בעליו, אב שנטש את אשתו ובנו וברח לגרמניה, חוזר למקום אחרי גרוש הקומוניסטים, כשלידו אישה צעירה שהוא לא שם עליה (היא נמלטה מאביה המכה שניסה לחתן אותה בכח), ושמתאהבת בסופו של דבר בבנו הרגיש של השב הביתה.

רגע לפני שפורצת מלחמה חדשה, רגע אחרי שיוגוסלביה התפוררה, נראים הנוף היפה, הפשטות של החיים, כהפוכים למורכבות של האנשים, אפשר לומר – לפסיכיות שלהם. והחתול שבחלק גדול מהסרט, מחפשים אחריו, רק מדגיש את זה.

היתרון של הסרט בשבילי, מעבר ליפי צילומיו, הוא הנושא שלו, שמחזיר אותי למורכבות של מה שהיה שם, ולמטורפות האנושית שמכילה בתוכה את תאוות הנקם ואת המלחמה.

הסרט מסתיים בתמונה של האוהבים הישנים שחזרו זה לזה ובהתחלת ההפצצות.

אני מתבוננת בקונפליקטים של קבוצות באוכלוסיה ההרצגובינית, רואה ומבינה את חוסר הטעם ואת ההליכה הזו למקום של אין מוצא, מקום של הרג. עצוב.

ורק החתול שהסתכל מן הענף שעל העץ, ידע את זה לפני. לכן אולי הקיא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: