בתוך כל ההמולה המקומית והאזורית סביב הנכבה נעלמים הפרטים.
מה היה כאן החל מ-1940, למשל?
איך קרה שהערבים עזבו?
מה קדם לזה?
מה היו ההחלטות של המנהיגים כאן ובאזור?
כמה עזבו/ברחו מרצונם? כמה פונו?
מה עוד קרה באזור הגדול שבו אנו חיים?
איזה תהליכים מדיניים, כלכליים, פוליטיים – התקיימו באזור וגרמו לאסון שנגרם לערבים?
ועוד, ועוד.
כשתהיה התמודדות ישירה ומלאה עם השאלות האלה, גם בארץ, גם מסביבה – אפשר יהיה אולי לדעת מה נכון ומה לא נכון. בכל מקרה – כנראה שכיום, אי אפשר לשים יותר דברים מתחת לשטיח. שום שטיח.
החיים בארגונים 
מאי 15, 2011 ב- 7:29 pm |
אתי יקירתי. נראה לי שאני מסכים עם דעתך . כבר אמר אדם חכם שהדבר היחידי שמשתנה בישראל כל הזמן זו ההיסטוריה…אז איפה מתחילים לחפש את המידע האמיתי ?
מאי 16, 2011 ב- 3:47 am |
אפילו בעיתונים, בספריות, בספרות, בספרי ההיסטוריה והאזרחות, במוזיאונים, בשיחות עם אלה ששרדו מהצד היהודי ומהצד הערבי, בכל מקום.
אבל נראה שאחרי אתמול בערב – כבר צריך לא רק למצוא מידע אלא להתארגן לעשייה מהירה ונדמה לי שרוב ממשלות ישראל – נחו זמן רב מידי. גם אנחנו.
מאי 16, 2011 ב- 12:17 pm |
אתי, ירון לונדון כותב היום בידיעות אחרונות מאמר "השקרים שלנו והשקרים שלהם" ומצביע על כך שמנהיגינו מספרים לנו סיפור שאיננו כולו אמת והערבים מספרים סיפור שאיננו כולו אמת.
בין היתר, כותב לונדון שצה"ל הצעיר גירש הרבה מאד תושבים ערבים מכפריהם ואחר כך רשמו כנעדרים ערבים שלא נמצאו בבתיהם בעת המפקד.
בקיצור, התמונה איננה שחור או לבן ובוודאי לא ורוד.
מאי 16, 2011 ב- 5:07 pm |
בוודאי!!!! זה הרי ברור! וצריך להיות הרבה יותר מדובר!