ושוב – קבוצת כתיבה מתחת לעץ

ושוב ישבנו מתחת לעץ, הקראנו את שכתבנו (לא לפני שישבנו במטבח וסעדנו),

התעלמנו מהמסביב ונכנסנו לקרביים של מילים וסיפורים,

ואחד המשתתפים הביא סיפור שכתבה אימו, ושיר שכתב הוא עצמו (כשהיה בן 9.5),

אפוקליפסה עכשיו, הוצגה בלבוש חדש של שלושה ימים בחייה של…

וצחקנו בספירת מלאי,

הצצנו במגירה סודית ביותר…

והתגעגענו אל מי שחסרה (אולי בגלל מגירות סודיות יותר או פחות – שלה),

לבסוף, לפני שהתפזרנו, קנחנו בבעל הבית שחזר מהעבודה.

שעות אחר כך, כשטבלתי בבריכה, ושחיתי צפונה ודרומה, דרומה וצפונה, וחוזר חלילה, חשבתי על כוחה של המילה הכתובה. ואולי על כוחה של המילה המסופרת.