בית גדול

יש מעט ספרים שצריך לקרוא פעמיים לפחות. בית גדול של  נקול קראוס הוא כזה. ולא רק לקרוא פעמיים – צריך, אלא שנחוצים גם נייר ועט, שאליהם יש להוריד את השמות המוזכרים ואת היחסים בין הדמויות. אפשרות אחרת היא לקרוא את הדברים כאילו כל פרק הוא סיפור בפני  עצמו, ואם הם מתקשרים – מה טוב.

סיפורו של שולחן, אפשר היה לקרוא לספר גם כן, אבל זה היה כנראה פשוט מידי. השולחן נשאר, השולחן נמסר, השולחן עוזב, השולחן מכיל. התנועה של השולחן היא אלמנט בולט בסיפור וסביב השולחן נתווים חיים של יהודים בארץ, בלונדון, במקומות אחרים בעולם. השולחן נודד ממש כמו היהודי הנודד עליו מסופר, ואוסף את המילים הכתובות של דמויות ספרותיות ואחרות.

מי שמחפש ספר שמח או מצחיק – צריך לחפש ספר אחר.

אני אהבתי את הקריאה בו, גם אם הייתה חידתית, גם אם לא הייתה קלה.

יחד עם זאת נשארתי עם עניינים לא סגורים, כי לא קראתי ולא אקרא בו פעמיים.

עברתי לספר אחר, המלשינים, של חואן גבריאל ואסקס.

2 תגובות to “בית גדול”

  1. יאיר דקל Says:

    קראתי בעניין רב את הספר בֵּית גדול (בסמיכות) ולא בַּית גדול. את השם לקחה המחברת מרבן יוחנן בן זכאי
    ניקול קראוס מפליאה ללהטט בין מקומות שונים ואנשים שונים וליצור קשר ביניהם. קשר, שצריך לפחות קריאה שניה בספר כדי להבינו.
    ניקול קראוס, יהודיה אמריקנית, העבירה בפרק הישראלי בספר את התחושה שכתבה אותו תושבת ישראל ולא אורחת לרגע. לא ראיתי עוד סופר לא-ישראלי שמצליח להעביר את התחושה המקומית שלנו כמוה.
    ספר שמתאים לחובבי ספר, שמוכנים גם להתאמץ.

  2. benziv Says:

    התקרא פעם שנייה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: