הבניינים האפורים והכבדים, שסוף כל סוף הרגישו את שמש הקיץ הנורווגית הקרירה, לא התכוננו לזעם, לפעילות הטרור. החשד נפל על מוסלמים קיצוניים, ונחת בסופו של דבר על איש ימין קיצוני, אנטי איסלאמי.
איזה בלגן בתוך הים הזה של השקט המפנק. איזו הבנה ישנה-חדשה ששנאה וקיצוניות – יכולות להביא לסוף העולם. לא חשוב אם המקור הוא אידיולוגי, דתי, אחר.
רק אתמול אמרתי בשיחה, שחבל שהשכנים שלנו לא נורווגים. והנה, גם הנורווגים הורגים.
החיים בארגונים 
יולי 23, 2011 ב- 2:57 pm |
אני מקווה לשני לקחים מן הפיגוע הנורא בנורווגיה (כל פיגוע הוא נורא):
אנחנו צריכים ללמוד שכל קיצוניות מסוכנת.
הנורווגים צריכים ללמוד שקל למתוח ביקורת עלינו, כשיושבים מרחוק.
יולי 24, 2011 ב- 1:03 pm |
נכון. לכולם יש מה ללמוד. השאלה היא אם אנחנו לומדים, אם הם לומדים, וכמה מהר אנחנו והם שוכחים…