שיטת הטיפול של ד"ר לנגזם (לאט, בתרגום מגרמנית), של שי עגנון, בסיפור פשוט

דברים אלה,  נכתבו לכבודה של מרים דיבון, ידידתי.

יפה הוא המועדון הספרותי שלנו, ויפה לקרוא שוב את עגנון. אפשר להתמקד בכל כך הרבה
מאפיינים. אפשר להרים חוטים מנקודות שונות. בקראי את "סיפור פשוט", אני רוצה להתמקד בשיטת העבודה של הד"ר לנגזם, בערכים המרכזיים. להלן הם, לפי סדר הופעתם בספר:

  1. כבוד לחולה: ד"ר לנגזם התחיל את דרכו בבית המדרש, בלימודי קודש. הוא שמע רופא אחד שקרא לחולה טיפש. המפגש הווקאלי הזה, הביא אותו למחשבה שהאיש, הרופא, בא לתקן את הגוף ומחלה את הנפש. אני מצאתי בזה ערך חשוב מאד בטיפול באדם: הכבוד. לכל אורך הסיפור, בולט מאד הכבוד שלנגזם רוכש למטופלו ומטופליו.
  2. גוף נפש: המסקנה הנוספת שלו הייתה שחשוב שילך לאוניברסיטה, וילמד רפואה. הוא התפרסם כרופא. במהלך השנים, הניח את הטיפול בגוף ועבר לטיפול בנפש. אפשר לראות שיחד עם המעבר הזה הוא לא ויתר על אלמנטים ל טיפול בגוף, כולל כאלה שבאים מהעולם האלטרנטיבי.
  3. קבלה ללא תנאי, ללא מבחן, ללא סיווג/מיון נראה לעין: לנגזם לא מעריך את הירשל (לא שואל אותו, למשל: "כמה שנותיו של הקיסר?"). השאלה היחידה שהירשל נשאל
    היא: מה לו.
  4. מנוחה לאחר יגיעה: ד"ר לנגזם השכיב אותו במיטה והתייחס אליו כאל מי שהתייגע וצריך מנוחה.
  5. אין דגש על העבר: הרופא, בניגוד למקובל בתקופה (פרויד, למשל) לא תחקר את הוריו לגבי התפתחותו של הירשל או התפתחות התופעות, לעומת את – בנה איתם חוזה כספי ואחר.
  6. תרופות: השימוש בתרופות מינימלי: שימוש זמני באופיום טינקטורה וגם בתרופה משלשלת כיוון שהאופיום גורם לעצירות.
  7. דגש על קשר, contact :  בולט מאד הקשר בין המרפא למתרפא, ד"ר לנגזם היה יושב ומספר עמו לעודד לבו: על העיר של עצמו, על השוק, על דיין שעסק בלימוד תורה, על שתי הטובות שנתן הקב"ה לישראל: התורה והשבת. ועוד. ולו היה הירשל שואל אותו: איך אתה מרפא אותי? – "היה משיב בתמיהה וכי ברפואה אני עוסק?".
  8. השיפור והמשך הקשר: והירשל "הרגיש שרפואה באה לו על ידו. ידו החזקה שאחזה את ידו בכניסתו וביציאתו כאילו בהסח הדעת..".
  9. אין השתהות על הפתולוגיה: "על תחלואיו לא דיבר איתו", הירשל שואל את עצמו אם הוא יודע שקרא כתרנגול וכו'. גם על בלומה לא דיבר איתו. בעצם, מה שמקובל היום כל כך בפסיכולוגיה חיובית, כבר מתקיים אצל הד"ר לנגזם.
  10. עבודה בצוות: הוא בדק לו את הדופק, ואחר כך הציע לו לצאת איתו לגינה. אחר כך היה שרניצל (שהיה כעין שמש), "אביהם של החולים", מטייל איתו.
  11. הסביבה: הוא פגש חולים אחרים, שגם הם היו בבית הנעול בשער.
  12. טיפול אלטרנטיבי: הטיפול שנקבע על ידי הרופא, כלל  "שפשוף בצוננים", חלב, קפה או מיץ בליווי ארוחה לא כבדה, שחמט, ועוד.
  13. הרחבת העולם: השיחות מנוהלות ע"י לנגזם שמלמד את הירשל על העולם ורזיו, ומרחיב את עולמו. משורר לו משירי הקבצנים/משוררים העיוורים. אפשר ללמוד מזה הרבה על המשמעויות שאנשים מוצאים גם בסבלם.
  14. ואם צריך, היו תרופות נוספות: הדוקטור האכיל אותו בגרגרי ברזל וזרניך, שפכו אמבט מים פושרים על ראשו. הירשל עצמו עוזר לשרניצל לעבוד בגינה, כעין ריפוי בעיסוק.

ועוד מספר הערות:

הערה ראשונה: אין ספק ששי עגנון נחשף בהיותו בברלין לתורות החדשות ולרוח האקזיסנציאליזם. אפשר ללמוד מיאלום, בספרו החדש, פסיכולוגיה אקסיסטנציאליסטית, את חשיבותן של ארבע שאלות יסוד קיומיות:

  1. חוסר משמעות: אם אנחנו חייבים למות, איזו משמעות יש לקיום שלנו כאן? מה המשמעות החדשה שהירשל יכול למצוא בחייו אחרי שאיבד את בלומה?
  2. הדאגה מהחופש: החופש מאיים, אין תבנית קבועה, האדם אחראי ליצור את התבנית של חייו, אחרת יש תהום פעורה, ריק. הקונפליקט שלנו עם הריק הזה הוא יומיומי. יש לנו כמיהה למצוא קרקע מוצקה תחת רגלינו. מהי אם כן הקרקע המוצקה שיוכל הירשל למצוא לעצמו? איך הטיפול של הד"ר לנגזם עוזר לו בכך?
  3. מוות: המתח בין המודעות למוות לרצון להמשיך להתקיים. איך יפסיק הירשל לרצות לישון? איך יחזרו אליו החשק להמשיך להתקיים, להצטרף לחיים?
  4. בידוד קיומי: בעיקר בידוד אינטרהפרסונלי, בידוד של האדם מחלקים שונים שלו עצמו. איך הירשל משלים עם החלקים הדחויים שלו בתוך עצמו? איך הוא צרף אותם לשלם חדש ושונה?

הערה שנייה: בין שי עגנון ומרטין בובר, היו קשרים קרובים. ההבנה של יחסי "אני-אתה" מודגמת היטב בכל שיטת הטיפול של הד"ר לנגזם, איש קשוב, מדבר בגובה העיניים של הפצינט שלו,
ובעיקר דואג לקיים עימו דיאלוג. החיבור של בובר "אני-אתה", יצא לאור ב-1923. סיפור פשוט יצא לאור ב-1931.

בובר מייחס חשיבות מכרעת לדיבור הבינאישי (ויקיפדיה). לטענתו, קיומו של האדם כנושא נוצר
ומתעצב בתוך הדו-שיח תוך כדי חילופי דברים עם זולתו. השיח עם אחר הוא שבונה את
האדם כאישיות רוחנית. לא האדם הבודד הוא עובדת יסוד של הקיום האנושי, אלא האדם
המצוי בזיקה עם הזולת. העיקר הינו על כן לא הקיום הפיזי אלא התגבשות התודעה האינדיווידואלית תוך כדי קשר ודיאלוג עם מישהו אחר.

2 תגובות to “שיטת הטיפול של ד"ר לנגזם (לאט, בתרגום מגרמנית), של שי עגנון, בסיפור פשוט”

  1. יהודית Says:

    קראתי את הספר הזה כמ הפעמים (כשהייתי מורה בעוונותי) ומאד אהבתי ללמד אותו.
    היה בו משהו חדשני
    כל העססוק בנפש האדם..

  2. benziv Says:

    מה שמדהים לא פחות מהזוית הפסיכולוגית, הוא הראיה הארגונית של עגנון. הניתוח של העסק של צירל ושל ההתפתחויות – מדהים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: