ושוב שבתי הביתה, מבית החולים

בבוקר הודיע לי הרופא שאני יכולה לעזוב. אוכל להישאר עד הערב, אם ארצה. כמה ימים של טיפול באו אל קיצם. שוב לא תיכנס אלי אנאסטסיה היפהפיה בשקט, כדי לחבר אותי לאינפוזיה, שוב לא יקחו ממני "סימנים" (לחץ דם וחום), שוב לא תזריק לי אנה או אלישבע את הזריקה היומית. מעכשיו אני נהנית מהשקט של חיים בבית פרטי, מהפעלת הטלויזיה כשאני רוצה, מהנוכחות של אנשי הבית שלי לבדם – איתי. ובנוסף, קיבלתי במקום ריבוע של שמים – את כל כולם וגם את הים.

יש כל כך הרבה להגיד על השהות באחת המחלקות הטובות שהיכרתי בארץ, עם צוות מסור ביותר, שאוהב את המקצוע, עם אנשים מעוררי כבוד בנחישות שלהם להצליח ועם הרבה כבוד לקרובי המשפחה שמקדישים.

מכל אלה אני רוצה להגיד מילים על המתמחים. איזה מתמחים יש לנו בבית החולים! כל אחד מאלה שפגשתי, גברים ונשים כאחד, עובדים קשה מאד, לעיתים בתנאים בלתי אפשריים ומול קהל שרוצה יותר מהר, יותר זמין. והם, בחיוך, בענווה, בדרכי גישור, ומתוך אינטליגנציה רגשית גבוהה – מתמרנים ומגיעים לתוצאות.

כדי שלא להישאר רק ברמת הסיסמא, הנה לדוגמא קטנה, מתמחה ש' שקיבל אותי מיד כששבתי לבית החולים, בדק אותי ביסודיות, קרא לעוד מתמחה בכירה ממנו כדי להיוועץ בה, אחר כך שלח אותי לבדיקות ששימשו את אלה שטיפלו בי אחריו:סיטי, בדיקות אחרות. כל מה שהחליט ועשה היה נכון ובסופו של דבר עזר להשיג את האבחון. והכל ברוך, בחמלה, ואפשר להגיד שבאהבה.

יש משהו פיזי, בעיניים, משהו בהיות המתמחים עדיין עם רזון של מתבגרים, ולהיטות אידיולוגית דתית כמעט, לעזור ולדעת – שממלא אותי בגאווה.

יש נוער נהדר כאן, אחראי מאד, יסודי. צר היה לי שהם צריכים למחות ולהילחם על מה שנראה לי כזכותם היסודית לקבל, כדי לתת שרות קצת יותר טוב ואולי אותו השרות, בתנאים קצת יותר טובים.

יש. ואני כבר אישה מבוגרת, נהניתי מהביטחון להניח עליהם את המלאכה – להשיב אותי לתפקוד מלא כקדם.

4 תגובות to “ושוב שבתי הביתה, מבית החולים”

  1. sharon Says:

    ברוכה השבה. אני מקווה שכל יום מביא איתו עוד קצת רווחה. היית חסרה בספירה האינטרנטית. ברוכה השבה ורפואה שלמה ומהירה.

  2. benziv Says:

    חן, חן.
    שבתי הביתה והנה בוקה ומבולקה, ושום יורים ושוב מתים, והמחאה שוב בקרן זוית.

  3. יהודית Says:

    זו הרגשה טובה לדעת שאלה הידיים שבהם את שמה את מבטחך
    שמחה לדעת שאת כבר בבית

  4. benziv Says:

    נכון. מהרגע שהרופאים האלה התבוננו בי, שוחחו איתי, הרגיעו ואף הכאיבו לעיתים בלית ברירה – ידעתי שאני בידיים הכי טובות שניתן למצוא כאן. ואולי גם בהרבה מקומות בעולם מחוץ לכאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: