בין כתיבה למוות – סתם הרהור

כשהובלתי לחדר הניתוח, הייתי שקטה. מה שכתבתי – כתבתי, מה שחייתי – חייתי, הייתי מוכנה לכל. ושקט ירד עלי. גם אם לא אכתוב עוד מילה, גם אם לא אתעורר.

פעם אמרה לי פסיכולוגית, נפלאה, שמחשבות כאלה הן מנגנון הגנה. סוג של הכנה להכי רע שיכול לקרות, לא? והנה, הכנתי את עצמי לאפשרות פחות טובה.

עם שובי, הסימן הראשון להתאוששות הוא שאני שוב כותבת. לא הרבה, אבל חזרתי לשני ספרים: באחד למדתי חומר חדש, אבל לא כתבתי שורה. בשני כתבתי ותיקנתי מה שכבר עשיתי.

החלטתי שהתשובה הטובה ביותר למוות היא הכתיבה.

אחר כך ראיתי שקוטזי, בספר חדש שלו שיוצא עכשיו בעברית , "תור הברזל", הוצאת עם עובד – מדבר על זה. נשאר רק לקנות ולקרוא.

אז יש לי מה לקרוא… ויש מה לכתוב, ובין לבין – להרהר.