אורזת, כמעט נוסעת

שתי פגישות אחרונות עברו ביעף. כל אחת מהן שווה מאמר אחד לפחות, אם לא יותר מזה. עוד שתי שיחות טלפון שקשורות בעבודה הסתיימו.

אי אפשר לדחות את הקץ: אני כבר חייבת להתחיל לארוז. הסתיים הזמן. וגם לנקות את השולחן ולראות מה אני חייבת לסגור לפני הנסיעה, לפני החגים.

ואיך יהיה מזג האויר?

מה לקחת ומה להשאיר?

איך אתקבל בסגל קורס הגשטלט, שעזבתי ב-2006?

איך אציג את עצמי בפני הקבוצה הלומדת?

איזה מקום אוכל למצוא לעצמי, כמנחה, בקבוצה שכבר נפגשה פעם אחת קודם?

כמה שולית אני רוצה להיות? איך אסתדר עם הבחירה?

מה יהיה בארץ – בזמן שלא אהיה כאן?

איך זה ישפיע על מה שיקרה שם (קבוצה בינלאומית, אנשים מכל העולם, כולל כאלה שבאים מארצות שאינן אוהדות אותנו בדיוק…)?

ואלה רק חלק מהשאלות.

הרבה יותר קל – להכניס את הכל למזוודה ולארגן את הניירות.

מוכרחה להניח (being). חייבת לעבור הלאה (ל-doing).

הפוסט הבא מהדרך.