John Nkum, ראיון : איך זה?

ג'ון נקום הוא חבר לצוות הבינלאומי, שאיתו אני מעבירה כרגע את אחת הפגישות של קורס הגשטלט הבינלאומי ליועצים ארגוניים. אני יודעת שהוא בנו בכורו של צ'יף מקומי ושלפני שנים רבות קיבל על עצמו את עול הנצרות ואף הפך להיות לכומר (בהתנדבות). הוא בן 61, אנרגטי מאד, נמוך, וחולצותיו בדרך כלל מתוצרת גאנה, ומעוטרות בציורים ודוגמאות מקומיות עדינות.

ניצלתי את ההזדמנות שהמשתלמים שלנו, יצאו לעבוד בחברות מקומיות, וביקשתי לראיין אותו. ישבנו בקומה השנייה, מעל מבנה דמוי גשר מקורה ומוגן. משמאלי, נעה הדנובה הירקרקה אפורה, בגלים קטנים ומוקצפים, ומימיני בהקה בכחול  בריכת השחיה הריקה של המלון. היה שקט מאד בכל. ישבנו זה מול זו, על כורסות לבנות, ליד שולחנות כתומים שרגל מתכת כסופה ייצבה אותם באמצע.

להלן תוכן השיחה שלנו:

ש: זו פעם ראשונה שאתה מרואיין ע"י מישהו (במקרה הזה – מישהי) מישראל?

ת. כן.

ש. כמה פעמים היית בישראל (השאלה הזו היא בשבילכם, הקוראים אותי, אני יודעת שהיה)?

ת. פעמיים …

ש. כך שאתה יודע מאיפה אני באה..

ת. כן, אני אוהב את ישראל, את הישראלים, את מגוון התרבויות, את ירושלים שאפשר לפגוש בה את כל המגוון המעניין הזה…

(הערה: ג'ון הגיע עם התוכנית הבינלאומית. בפעם הראשונה בא כמשתתף, בפעם השנייה כאיש סגל. בכל פעם הייתה הכניסה לארץ קשה ודרשה מאיתנו לעשות פחות או יותר שמיניות באוויר, כדי שיקבל ויזה, והיינו צריכים להפקיד ערבויות כספיות. בכל פעם חשדו בו שהוא בא במסווה של לומד, וגם היותו כומר לא שכנעה בקלות את השלטונות. למזלנו, הצלחנו להשיג לו ויזה מתאימה, ובתום ההשתלמות, עזב וחזר לארצו. מה שנשאר אצלי מהמאמצים האלה, הוא הבנה גדולה של הקושי של אנשים כמוהו להסתובב בעולם. גם היום הוא נדרש למכתבים ולויזות בתנועה שלו ממקום למקום).

ש: מי אתה ג'ון? ואולי יותר נכון לשאול אותך במה אתה עוסק?

ת. אני היזם, ויושב הראש של חברה ליעוץ ארגוני בגאנה. בד בבד יזמתי הקמה של מלכ"ר שעוסק גם הוא ביעוץ ארגוני. אני גם גם משמש כשני בהירארכיה של כנסייה בת 2000 חברים, ומשרת בה ככומר, בהתנדבות. מבחינה משפחתית, אני אב לחמישה צעירים, נשוי 34 שנים לג'וזפין.

ש. האם יש קונפליקטים במפגש שבין התפקידים שלך?

ת. הקונפליקטים שאני מודע להם קשורים לזמן שעומד לרשותי, ולא בתוכן. הידע, מערכת הערכים, האמונה והמתודולוגיות השונות לא נמצאים בעימות בחיים שלי, כך שאין לי צורך להיות אדם שונה בכנסיה ואחר כשאני עובד בינלאומית.

ש: תוכל לתת לי דוגמא?

ת. כן: כל אדם בעיני הוא בעל ערך, והחוויה הסוביקטיבית שלו היא תמיד  בעלת משמעות. ההבדלים בין אנשים הם נורמליים, מובנים מאליהם, וגם אטרקטיביים. אנשים הם בעלי ידע וזה מה שמאפשר התקדמות. הגישה הזו היא שמנחה אותי במפגשים בינלאומיים ולוקאליים גם יחד.

ש: איך הגעת לגשטלט?

ת: הגעתי לגשטלט דרך עבודה בינלאומית. ב1989, בברלין. היינו קבוצה של 12 אנשים שלימדו ניהול פרויקטים בעולם השלישי. בגלל קשיים שלנו, הקבוצה הזמינה יועץ מתחום הגשטלט. ביקשנו עזרה, רצינו להיות לצוות. הגיע פרופ' מאוניברסיטת ברלין, והוא עורר בנו עניין רב. נמשכנו לתחום יותר ויותר. ממנו שמענו על התוכנית הבינלאומית והצטרפתי.

ש: יצא לנו לדבר קצת על אפריקה, מה אתה חושב עליה בגדול?

ת. ברמה הקונטיננטלית יש קונפליקטים רבים מידי ביבשת ברוכת המשאבים הזאת. המציאות העצובה היא שהעימותים מתרחשים כיוון שאין לנו מנהיגות חסרת אגואיזם ובעלת חזון לגבי היבשת כולה.

ש: איך אתה מסביר את זה?

ת: כשמסוגלות פוגשת כח, כח הוא משמעותי. אתה יכול להיות מאד יודע, ומאד  מתוחכם, אבל אם אתה לא יודע להיות פוליטי – אף אחד לא רוצה ביכולות שלך. לכן מוצאים אנשים טובים, אפריקאים, שפעלים טוב בעולם, אבל כשהם חוזרים לאפריקה – אין להם תמיכה.

הסיבה השנייה היא שהממשלה חזקה יותר מהסקטור הפרטי. ולכן המגזר הפרטי לא הפך למנוע של הכלכלה. הממשלה אף מתחרה בסקטור הפרטי.

ש: האם המשמעות היא שגם לך עצמך יש יותר כח כאן, בתוכנית, מאשר באפריקה?

ת: כן. כי כאן אנשים יודעים מה אני יודע ולא מעוניינים במעמד ובכח הפוליטי שלי.

ש: מה אתה יכול להוסיף לקהילה הבינלאומית שלומדת כאן?

ת: בראש ובראשונה – את האספקט של מנהיגות מתייחסת, שיוצרת אוירה של למידה.

ש: אני מרגישה שאתה מביא גם, ידע שלנו אין בכלל. למשל, בשיחה שהייתה לנו, אמרת שאנשים, תרבויות מסויימות בצפון אפריקה – לא ישנו את העמדה המוצהרת שלהם, גם אם ימותו. משפט שהוציאו מהפה, יחייב אותם לנצח. מכאן שאתה מביא מימד תרבותי שאני לא מכירה… ואתה גם מדבר גרמנית טובה ומביא עוד הכרות עם תרבות אחרת ומפגש תרבויות, נכון?

ת: נכון. הייתי בגרמניה 14 חודשים, והמשכתי להגיע לשם פעם או פעמיים בשנה למשך 20 שנים,  אבל גם הסתובבתי ללא קשר,  ב45 ארצות שונות …

ש: אני יודעת איך זה להיות יהודיה בעולם, מעניין אותי לדעת איך זה להיות שחור?

ת. אתה אשם, אתה תמיד חשוד, לפני שמישהו מוכיח שאתה תמים. ויש דרישה מבחוץ, שתסכים שאתה אשם, וכך אם אתה לא מסכים שאתה אשם, אלה שמולך כועסים. אם אתה מראה אסרטיביות – אתה מעצבן. לכן, מחוץ למדינה שלך אתה צריך להיות מאד  רגוע. זה עניין אבוד, אי אפשר לנהל אותו טוב. הדרך היחידה היא להישאר עם היכולות והמיומנויות שלך, ואתה חייב להיות מחובר אליהן כדי שיהיו לך חיים של כבוד. צריך להיזהר לגבי חוקים שאתה אפילו לא יודע על קיומם.

ש: ומה לגבי העתיד?

ת: ברור לי שהילדים שלי ואפריקאים אחרים צריכים לפתח את היבשת, ולפגוש את האחרים בעולם, ממקום של יכולת ושיוויון…

ש: זה נראה אופטימי. יש גם קוטב אחר?

ת: לא. אני לא מרשה לעצמי. אני משתדל להיות אופטימי ולהביא רק את המימד של ההתפתחות. מקור היחיד של התפתחות שיש לאפריקה נעוץ באמונה וברצון לעשות למען עצמנו. לא יכול להרשות לעצמי להיות פטליסט.

הודיתי לג'ון.

אני יודעת כמה הוא זקוק למנוחה אחרי מאמץ של כמה ימים, ושחררתי אותו לדרכו. הכי נגע לי בראיון, שהוא מרגיש תמיד אשם, תמיד צריך להוכיח שהוא בסדר. תמיד צריך להיתקל בחשש של אחרים שהוא מנסה לגנוב את הגבול, לעבור על הכללים, שהוא תמיד בעמדה נחותה כשהוא עוזב את הגבולות של גאנה.

נזכרתי בכומר שהוכה בת"א ע"י אנשי יחידת עוז, ממש לפני ימים ספורים.  אמרתי לעצמי שכנראה כל איש או אישה שחורים, מסתירים באמתחתם יותר מסיפור אחד של דעות קדומות ודחיה. והיה לי עוד יותר עצוב, ונדמה לי שהדנובה הזילה דמעה אפורה.

לאלה שמתעניינים בעבודה שעושה ג'והן, להלן שני האתרים שלו:

www.odcentreghana.com

www.nkumassociates.com

תגובה אחת to “John Nkum, ראיון : איך זה?”

  1. benziv Says:

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: