גונדל, מסעדה עם סגנון

הפעם האחרונה שהייתי שם, חגגנו יום הולדת לאדווין נוויס ז"ל. מהנגנים שהשמיעו מוזיקה צוענית והונגרית, ביקשתי שישמיעו את הכנר על הגג. הם השמיעו. והוא שמח.

האיש הזקן והחכם הזה, שייסד את התוכנית הבינלאומית ליעוץ ארגוני והיה בין המובילים בפיתוח גישת הגשטלט, אהב את החיים הטובים ודאג לפנק ולהתפנק בכל מקום אפשרי, גם בבודפסט. הוא חיפש את המסעדות הטובות ביותר לכל מקום שהגענו.

הפעם, ממש כמו אז, נכנסנו בקבוצה דרך השער המואר, ישבנו על הבמה שהשקיפה על האולם כולו, והזמנו מה שהזמנו. אני ביקשתי דג סלומון וירקות קלויים ובתור מנה ראשונה מנת סלט סלק. קינחתי  במוס שוקולד. בין לבין, הביאו מנות קטנות כגון, פיסת דג מעושן על כף מיוחדת שכוסתה ברוטב מיוחד. חברי הזמינו סרטנים למיניהם, ומטעמים אחרים.

הנגנים ניגנו, היין זרם, העמודים עמדו חומים וגדולים, התקרה הסתכלה עלינו בריבועים גדולים, והרצפה הבהיקה בריבועי שיש שנחצבו במאה התשע-עשרה. הזכרנו את האיש הזקן שלנו, ואחר כך עשינו את העבודה שעוד נותרה לפנינו והכנו את התסריט המדויק של יום המחרת.

עלתה בזכרוני,  המחשבה, שאולי אימי החורגת, שבילתה בבודפסט מאז היתה בת ארבע ועד לנישואיה בגיל שמונה עשרה, אכלה שם. יכול להיות מאד. אבל לא הייתי בטוחה. ובכל מקרה התגעגעתי אליה. ביציאה, במאונך לפסלו של גונדל, המייסד,  ראיתי את צילומי האוכלים החשובים: האפיפיור הקודם – יוחנן פאולוס הפולני, קסינג'ר היהודי האמריקאי, מלכת אנגליה ובעלה הנסיך פיליפ, ואחרים שאינני מכירה.

אז זהו. גם אני הייתי שם, אולי אפילו אימי, ואף אחד לא ביקש לצלם אותי או אותה.

המונית חיכתה לנו בחוץ, צחקנו בדרך למלון וידענו שהזמן מתקצר מאד: מחר עוד יום של עבודה וסיכומים, מחרתיים – הטיסה ארצה.

אני כבר כמעט מוכנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: