בחצבני, המים קרים מאד

כן, בחצבני המים היו קרים מאד אתמול.

הכלבה רצה בהתרגשות אחרי כל פיסת עץ שנזרקה למים והחזירה אותה בשמחה לזורקים. הילדים, התאמנו בהיסחפות בזרם, קודם על גב אבותיהם או האחים הגדולים, ואחר כך בכוחותיהם הם.

האבובים והסירות של כפר בלום עברו, יהודים וערבים שטו עליהם ונתקעו בסיבוב. אחד עף למים. הנכד י' אסף נעליים שנפלו למים וחיכה שיגיעו הבעלים.

בשונה ממה שהיה בבית הורי, לא אכלתי ביום החג עצמו דגים ממולאים, לא אכלתי קרעפלעך, ולא הייתי בבית הכנסת. ובערב החג עצמו, ליד שולחן החג, ויכוח גלוי על קיום או אי קיום המצוות.

וגם זה היה בסדר.

כשכבר חזרנו שבעים מהחצבני, ומלאים רגשית בנכדים, הביאה רוח הערב את השופר: תרועה, שברים, אמרתי לעצמי, וזכרתי את הנשים שהיו מתקבצות ליד בית הכנסת רגע לפני שהשופר תקע את תרועותיו ותקיעותיו.

עוד לא פתחתי את כל מה שנארז, אבל השתחררתי מחלק מהמתנות שנמסרו לתעודתן. בהמשך – תמסרנה המתנות הבאות, נפגוש את בני המשפחה האחרים.

ככה זה בתקופת החגים. והימים ימים אחרים, טובים גם הם.

רק שתהיה שנה טובה.