לכבות בחוכמה את האש המטורפת, בטובא זנגרייה וגם בכלל

האש שהייתה על הגבול שהיה (הקו הירוק), נכנסה פנימה. זה היה צפוי. זה רק לקח הרבה זמן ואולי איפשר להתכונן. הטרוף משתולל.

נורא ואיום, שיש כאלה שמציתים מסגדים.  העובדה שיש קיצונים שמוכנים לשרוף מקום של אחרים, מקום קדוש של אחת מהקבוצות המתקיימות כאן- מעציבה אותי מאד, מאד. כל פשעי השנאה האלה – איך מתגברים עליהם? ואיך קורה שדווקא כאן, במקום הזה, שחיים אנשים שסבלו מפשעים מהסוג הזה, הם או הוריהם שבתי הכנסת שלהם הועלו באש  – נעשה הדבר – בלתי נתפס. מה הוליד את פרות הבאושים האלה? המלחמה המתמדת? הכיבוש? החינוך?

אמונתו של אדם – כבודו. צריך להילחם על זכותם של התושבים לחופש פולחן.

יש לחזק את אלה השומרים על קיום הזכות האלמנטרית הזו.

הייתי רוצה לראות רבנים יוצאים ומוחים. הייתי רוצה לראות משלחות באות אל המקום הזה, שקיצוניים העלו באש. האם זה אפשרי?

האש הזו, על רקע מדורות אחרות בארץ, מעוררת חשש גדול מאד שבארץ, הגיע הפוטנציאל הנפיץ לשיא שלא ידענו כמותו. הגחלים שלחשו בלאט, קיבלו רוח תומכת, האש וההצתה כבר גלויים. הגיצים עפים לכל כיוון.

צריך מערכת כיבוי אש טובה, וגם פעולה מונעת.

ובתוך כל הבלגן – מי יספק אותה?