יום הכיפורים תם, והחיים חוזרים לסאונם

תם: תמו המראות מהחלון שלי, של אנשים הולכים לכאן ולשם, על המדרכה ועל הכביש, לבושים בלבן וספרי קודש בידיהם, או לבושים ספורטיבי. תמו הסיבובים שעשו ילדים רוכבים על אופניים, לכאן ולכאן ותמו צהלותיהם שנשמעו היטב. תם השקט שהותירו המכוניות שנשארו בחניה או נסעו רחוק.

עולים חדשים יחסית מרוסיה, ששהו כנראה כל סופהשבוע בים, חזרו עם עגלות הקניות שלהם, הרחוקים שבו הביתה, החילוניים המשיכו לאכול, ומחלונות הבתים עלה שוב האור.

הטלויזיה ששתקה בד"כ, ריצדה בסרטים מושאלים.

חסר הבית שראיתי בהליכת הבוקר שלי על הספסל, כבר לא היה בהליכת אחר הצהרים.

 

מלחמת יום הכיפורים כבר בקושי הוזכרה.

 

ולקינוח היום, היו מי שניפצו מצבות ביפו.

הרוע לא נעלם גם ביום הקדוש הזה.