הדירה

סבתא  גרדה מתה. היא כבר הייתה בת תשעים ושמונה.

זמן טוב למות.

היא חייתה בין ספרים של היינה וגתה, ערימות, ערימות של ספרים, ויכול להיות שיש מישהו בעולם שהיה רוצה לקנות את הספרים המאובקים האלה, בתנאי שהם שלמים וחזותם יפה, כדי לשמש קישוט ולהראות שמי שמסדר אותם יפה הוא משכיל או שיש לו רקע היסטורי משכיל ועוד. אבל בברלין של היום, ולא רק בה אלא גם במקומות אחרים בגרמניה, יש אלפים ואלפים של ספרים כאלה. ולכן הם נארזים ונזרקים בשקים מהקומה השלישית או הרביעית אל הרחוב, וממנו יגיעו כנראה אל הזבל, וכל האותיות הגרמניות שהיום כבר כותבים אותן אחרת, ישכבו עם אבותיהם וינוחו על משכבם בשלום.

וכמו בסיפורים רבים, זוהי התחלתו של מסע אל ארץ לא נודעת, שנמצאה תמיד בתל אביב, כמה רחובות מארנון, וגיבוריה הם אנשים שלא דחו את המולדת שלהם, אף על פי שהמולדת דחתה אותם, ובכח הם ניסו למצוא לפחות גרמני אחד טוב (שהיה במקרה הרבה פחות טוב), וכיוון שכך התרחקו מהשפה העברית ומהחמסין, וחיו בין האותיות הגרמניות והספרים, ומידי פעם יצאו לביקור במקום שהיה פעם המולדת שלהם ובעצם נשאר כזה עד יום מותם. ואת הסודות הם שמרו מפני הסביבה הקרובה שלא הייתה יכולה להבין וגם לא רצתה לדעת.

מאד, מאד ממליצה על הסרט הנפלא הזה: הדירה.

2 תגובות to “הדירה”

  1. יאיר דקל Says:

    איפה מקרינים את הסרט הזה?

  2. benziv Says:

    ראינו אותו אתמול, בסינמטק ת"א. מאד מומלץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: