גלעד הצדיע, החזיר חיבוק לנתניהו, והוסיף טפיחות קטנות על גבו.
גלעד הצדיע, החזיר חיבוק לרמטכ"ל, וגם על גבו טפח את טפיחותיו הרכות.
גלעד חיבק את אביו וטפח על גבו גם כן.
איכשהו, הרגשתי שגלעד, דק כנוצה, מוכן בכל פעם מחדש, לנחם את המחבקים אותו. ואז, חשבתי שוב, כמה האיש החלוש הזה – חזק.
אי אפשר היה שלא לחשוב על ויקטור פרנקל: אם יש לאדם סיבה, או "למה", הוא ימצא את ה"איך". לגלעד הייתה סיבה להישרד, הוא מצא את הדרך, ועכשיו הוא יכול לנחם את המנחמים.
צריך לקוות שימצא "למה" חדש ואחר כך גם את הדרך להשלמה. להגשמה.
מה יהיה גלעד בעתיד? פסיכולוג? סופר? אחר?
החיים בארגונים 
אוקטובר 19, 2011 ב- 11:34 am |
פרשנות יפה ומרגשת להטפיחות הקטנות של גלעד.
כל היום לא חייתי מסוגלת לעשות כלום חוץ מלהסתכל בטלוויזיה ,לשמוח ולבכות.
השיר עבור גלעד:
לסלוח על הגורל
http://music.walla.co.il/song/981813/%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%99%D7%95_%D7%9B%D7%A9%D7%90%D7%AA%D7%94_%D7%9B%D7%90%D7%9F
עכשיו כשאתה כאן
אריק איינשטיין
חג שמח ממש !
אוקטובר 19, 2011 ב- 11:55 am |
כמוני כמוך בעניין הצפייה בטלויזיה.
טוב שהוא שוב עם הוריו, וחוזר לשגרה.
מאחלת לו שמהר מאד יוותר על ליווי מקצועי ויוכל לחיות כרגיל.
נהדר שאריק אינשטיין משמיע קול. הזדמנות טובה.