פלומה גלילית ירוקה וסדר

אתמול נסעתי בכבישי הארץ. היעד היה הגליל העליון.

הריאות שלי התמלאו באויר רק מההסתכלות סביב. הפלומה הירוקה והקטיפתית נראתה בכל. הכבישים היו רחוצים ושמיכה של ערפל כיסתה את הדרך מידי פעם.

כשיצאתי מהמכונית היה קר מאד, גם כשנכנסתי הביתה. עד שהמיזוג חימם אותי הכנתי כוס תה.

הנכדה שלי, מקסימה ביותר, הגיעה מבית הספר, ומיד התישבה להכין שיעורים. אחר כך שרנו, שיחקנו, והיא צפתה בטלויזיה.

אני הכנתי מרק עדשים והרגשתי באירופה.

ההרגשה הנפלאה הזו, שזכיתי בפיסת חו"ל התגברה, כשליויתי אותה הבוקר להסעה. הצעתי לה שאסיע אותה לבית הספר והיא סרבה, כאילו חתמה חוזה עם הנהג. אחר כך הבנתי איזה כיף מחכה לה.

בתחנה היינו ראשונות.  היא ישבה על הספסל בשקט עד שהגיעה מאיה. וילדים נוספים. כולם ישבו על הספסל.

כשהאוטובוס הצהוב הגיע, פתח את הדלת נהג חייכן ואמר בוקר טוב. הילדים עלו לאוטובוס לפי סדר. הקטנים, תלמידי כיתה א' – היו ראשונים. אחריהם ילדי כיתה ב', וכל האחרים בהתאמה. אף אחד לא אמר מילה. הסדר היה כאילו מובן מאליו.

נדהמתי.

לא דחיפות. לא קללות. רק חיוכים, שקט, סדר.

חשבתי שהייתי צריכה לגור בגליל.

התנעתי וחזרתי למרכז.

אני כבר מתגעגעת לפלומת אירופה הירוקה שלי, בצפון הארץ.