פנחס נולד בבאראנוב, זו שליד הויעפש. הוא עבר את המלחמה כילד והוא חבר קיבוץ מענית מאז עשה את דרכו, יחד עם אשתו רחל, אחרי שהכל נגמר.
נמרץ כאיש צעיר, אנרגטי, החיים זורמים ממנו אל הסובבים כמעין מרווה.
מידי שנה, הוא מגיע לקיבוץ כפר בלום ומוסר את עדותו, ממש כפי שאימו ציוותה עליו. כדי שכולם ידעו. ובסוף ההרצאה הוא פורש את המפה שנמצאה, זו ששימשה בפסח.
וכך נמשך החוט שנתווה שם רחוק, במקום שיורדים שלגים, ומתגלגל ומסתלסל עד לארץ היבשה שלנו, ועובר דרך חורשת העצים החביבה בצומת הגומא, ומגיע עד לכיתות היפות של נוער מקשיב ואוהב.
כן, גם היום יש נערים ונערות שעסוקים ולומדים את תולדות הזוועה, ויושבים בשקט שש שעות לפחות.
והפעם, גם הנכד שלי, גיא, וגם ביתי, הדס, שומעים אותו, ומתרשמים מהמקור, שקושר אותנו בחוט דק אל מה שהיה ואל המקום ממנו הסיפור יצא. וגם בנו, יותם, נמצא שם, ואני מרגישה כאילו אבא מביט מלמעלה ואומר לי באידיש "א שטעטיקע", במובן של אחד מהעיירה שלי.
ברכות חמות למורה נאווה, שטורחת בכל שנה להביא, וגם לשמור על גבולות. כי האיש יכול לספר ולספר, ולהמשיך ולספר. לזה יש לו כח.
מקווה שכך יהיה גם בשנה הבאה.
החיים בארגונים 