קרן נויבך – ומלחמתה בדינוזאורים

הבוקר נכנסתי למכונית, באיזושהי שעה שבין 8 ל 9, ושמעתי את קולה של קרן. חיוך התפשט על שפתי ונקטע כשטלפון דרש את תשומת ליבי. קיימתי את השיחה ומיד חזרתי אל קרן.

אני מקשיבה לקרן בימים שאני נוהגת לכאן או לשם. קרן הופכת את השעות האלה, לשעות מהנות של פעילות קוגניטיבית ורגשית מהמשובחות שבמהלך היום שלי. אני מוצאת את עצמי קשובה, לומדת, נרעשת,  זועמת – הכל בהתאם לנושא.

הנוכחות של קרן – מהלכת עלי כבוד. היא מעלה נושאים מודחקים, לעיתים – שנויים במחלוקות, בדיבור רהוט ומהיר, היא מציעה ניתוח מעניין, חף ממניירות אינטלקטואליות, ויחד עם זה גמיש ופתוח לכל אחד. הממסד נראה פתאום על כל גווניו, גם אלה הכהים והמאוסים יותר, אבל בהחלט לא רק.

האמת היא שאני חושבת  ואולי מקווה שאי אפשר להשתיק את קרן.  לא שאני דווקא מחפשת אותה בפוליטיקה, אבל אולי היא כבר שם, בשדה הזה, ולוחצת על כל מיני כפתורים שבעליהם היו רוצים שישארו בבטנה, חסויים מעין כל.

מי שלא רוצה את קרן ברדיו ובטלויזיה – יקבל אותה במקום אחר. קרן תשרוד את הלחצים האלה.

ודינוזאורים גדולים בעלי מח קטן – סופם להיעלם. זהו חוק של טבע.