שתיקת המוזות

הייתי בטוחה שהקיץ הזה אני אגמור, כלומר, אנחנו נגמור את הספר הזה.

 

חיכיתי בקוצר רוח שיבואו הימים החמים שבהם יש לי הרבה פחות עבודה. ובאמת ישבתי שוב באספרסו בר, על ההתחלה, שנראתה לי פעם נפלאה, ושכתבתי אותה. אחר כך שמרתי את זה ורשמתי שזה 2. כלומר, גרסה שנייה ואחרונה. ואז בא לי עוד רעיון ובפעם הבאה שהייתי באספרסו בר, שוב כתבתי ומצאתי שזו תהיה הגרסה האחרונה וכך שמרתי אותה. עברו כמה ימים ושכחתי שכתבתי גרסה אחרונה, לכן חזרתי אל גרסה 2. רק בסוף הכתיבה הבנתי שיש לי עוד אחת, שאמורה הייתה להיות האחרונה. התעצבנתי. החלטתי לעזוב את בית הקפה, לחזור הביתה, להוציא את שלוש הגרסאות, לקרוא אותן ולהחליט מי תהיה הגרסה האחרונה באמת. היה חם ובעיקר רבצתי על הספה, מול הטלביזיה. לפעמים נמנמתי על הספה האדומה, והמזגן ניסה להקל עלי. שולה הייתה בשוויץ, ושמעה מוזיקה, כדרכה בכל קיץ. לא ידעתי מה אגיד לה לגבי הבלבול. ולא התקדמתי. התחלתי להרגיש מסכנה.

 

באותו יום שולה שלחה לי SMS חביב מאד. היא קראה לי "חברתי האהובה". אף פעם לא כתבה כך קודם, ואני החלטתי שאם כך – אני כבר לא מסכנה. כשהגעתי הביתה, לא הוצאתי את ההדפסות שתכננתי להוציא, אבל מצאתי את ספרה של עמיה ליבליך "סדר נשים". לא הוצאתי אותו מהארון, רק הסתכלתי עליו. בלילה חלמתי, ראיתי אותו ונרגעתי. התברר לי שהעבודה שלנו לא תהיה מחקר סוציולוגי ולא תהיה מחקר נרטיבי. היא פשוט תהיה. החלטתי שוב שמה שחשבנו קודם הוא הדבר הנכון לעשותו. לתת לכל אחד מהראיונות להגיד את דברו, ולהוסיף מאמר או משהו אחר, שילווה את דבריה של כל אחת מהמרואיינות. אלה יהיו כמובן, דברים שהיא כתבה. עכשיו, אני חושבת שהכותרת "אסופה", תהיה הנכונה.

 

שוב נדמה לי שכמעט גמרנו את הספר. עד לפגישה הבאה עם שולה אוציא את ההדפסות, אסדר אותן, וגם נוסיף את מה שהיא הכינה. כי אני בטוחה ששווייץ שהייתה קרירה, הררית ומוזיקלית, עשתה את שלה ושולה חזרה עם חומר טוב על תהליך הכתיבה שלנו.

 

לא אמרתי קודם, אבל היום יום ראשון. הנכד שלי יתעורר עוד מעט, יתחיל עוד יום. אני אאסוף עוד שלושה נכדים ברכבת ואצא לבלות איתם. בסוף היום אחזיר את כולם: שניים מהם יעלו לאוטובוס  לקריית שמונה, ושניים אחרים לרכבת שמגיעה לקיסריה. אחר כך אוציא את החומרים המודפסים, אצור גרסה אחת, אחכה לפגישת יום ה' הקבועה עם שולה. אולי גם אתקשר לעורכת שקיבלה את הראיונות, ובינתיים היא לגמרי שותקת.

 

הכל יהיה בסדר, אין סיבה שאהיה מדוכאת בגלל איזו שטות של שלוש גרסאות, או שתיקת העורכת.