שדה התעופה, כדרכו, חי גם בלילה. דיילות קרקע, מוכרים ומוכרות, נוסעים ונוסעות – משתפים פעולה כדי להמשיך את העולם ללא הפסקה. אני מצטרפת לפעילות בלית ברירה. מעדיפה לטוס בבוקר ולהגיע בערב, לראות את השקיעה אם רק אפשר, במקום החדש, לאכול משהו קל בערב, ולהצטנף לי במיטה שאת ריחה אני לא מכירה .
אבל הפעם זה לא יצא. רק מחר בבוקר אגיע למחוז חפצי. מקווה שהחדר יהיה מוכן, ואוכל להיכנס למיטה עם הגיעי. זה לא יפצה על הלילה אבל יקל. מחרתיים אני צריכה להיות במצב מעולה, מוכנה.
יש כאלה שחיים בלילה, יש כאלה שזה לא משנה להם. אני חיה ביום.
בינתיים הסנקציות על איראן מתרבות ואני מתרחקת לזמן קצר מאזור הסכנה, משאירה מאחורי את כל מי שאני אוהבת. ואני בדרכי להיות הפתעה.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה