העבודה הבינלאומית והגלגול החדש שלי, עם פרוש השנה החדשה

כשהייתי בת 24, וסטודנטית, רציתי להיות אזרחית העולם, ולעבוד בכל מקום אפשרי.

למזלי זה קרה, בערך, אם כי בשלב הרבה יותר מאוחר בחיי.

המבוא היה כשהתחלתי לעבוד באינטל, ויצאתי לחו"ל במסגרת העבודה.

ההמשך היה כשלמדתי לפני 20 שנה בתוכנית הבינלאומית להכשרת יועצים ארגוניים לפי גישת הגשטלט.

ואחר כך היו השתלמויות רבות במקומות שונים: הולנד, ברלין, קליבלנד, קייפ קוד.

אחר כך התחילה תקופה של שיתופי פעולה עם חלק מהמורים ובעקבות זאת הצטרפתי לתוכניות שמכשירות אנשים לעסוק ביעוץ בקורסים שונים. לימדתי בהרכבים שונים:

יעוץ ארגוני, הנחיית קבוצות, אימון (coaching) – הכל לפי גישת הגשטלט.

ישבתי לא רחוק מהבוספורוס, ליד האוקיינוס האטלנטי, האוקיינוס ההודי, הים התיכון,  הים הצפוני, ואגמים שונים. עבדתי בארצות כגון: איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, סקוטלנד, הולנד,  דרום אפריקה,  הונגריה, תורכיה, ועוד.

והחודש – סיימתי את הפרויקט האחרון שבו עבדתי. קיבלתי במתנה עדי מפואר שנראה שאצטרך להחליף אותו, לשנות אותו או למסור לאחת מבנותי.

 

לראשונה מזה יותר מעשרים שנה – אני לא עובדת בעולם. ואני נהנית מזה.

 

עכשיו אני שוב, אזרחית ישראלית, מקומית, שרכשה ניסיון בחברות שונות ובמקומות שונים. אני שוב אחת  שלא עושה את הקילומטראג' של שדות התעופה, ולא פותחת את התיק ומוציאה את המחשב בבדיקה הבטחונית.

 

לא ויתרתי עד הסוף, ובמרץ אסע לכנס ביוון.

 

אבל לראשונה אחרי ימים רבים של גשטלט בחו"ל – אני מרגישה לגמרי כאן. ישראלית. מהגרת לשעבר. אזרחית העולם בסוג של פנסיה. וזה טוב. וזה בזמן.

 

מאחלת לעצמי שנה טובה עם התממש הגלגול החדש שלי בתחילת השנה היהודית