Archive for נובמבר, 2012

עיבודים בקבוצה

נובמבר 24, 2012

הקבוצה עבדה נפלא.

שתי מתנדבות הנחו אותה. השאלה שבחרו: איפה האזעקה תפסה אותך ולמה זה גרם (קצת פחות מידי "כאן ועכשיו" לפי הגשטלט, אבל לא נורא…)?

שלל של תשובות, ציוריות יותר או פחות עלו בקבוצה. הדברים זרמו. היה צורך לדבר. הקבוצה לא יכולה הייתה לעבוד כאילו לא היה דבר. כי היה. הייתה מלחמה, גם אם קוראים לה מבצע. והיו טילים, והיו מקלטים וחדרי מדרגות, ואנשים לבושים מידי או פחות מידי, מבוגרים וילדים, ועוד.

והיו שבועיים של הפסקה.

ישבתי מחוץ לקבוצה,  צופה, מרותקת לנעשה, השתדלתי לרשום כל מילה. וכל מילה פנינה.

הרבה כבוד חשתי אל המדברים. הרבה כבוד למנחות. את הניסיון והליטוש – יביאו השנים.

חבל שממש במקום – לא נתתי יותר משוב חיובי.

אעשה זאת בפעם הבאה.

לא כל כך נעים לראות מכללה סגורה

נובמבר 15, 2012

כשהתחיל הבלגן ברצועה חשבתי על העבודה מחר, ואיך אני שמלמדת במבנה יביל, אגיע למחסה, והאם אצטרך לרוץ או שאלך בשקט, ואיך אמנע מסטודנטים ללוות אותי שהרי לרוץ זאת כבר מזמן לא מיומנות שלי…

ואחר כך חשבתי לי שחלק מהסטודנטים מגיע מהדרום, ולכן – מי כבר יבוא ללמוד מחר? ומי מוכן לקחת אחריות על הנסיעה שלהם למכללה?

ומה אעשה אם תהיה אזעקה בדרך? אעצור את המכונית ואשכב בשולי הכביש?

וכבר בכלל לא היה לי ראש לחשוב על מה שנעשה מחר, ממש לא היה לי חשק.

ואחר כך חשבתי על כל אלה שחיים בבאר שבע תחת האזעקות שבאות והולכות כמו גלי הים.

וחשבתי על הקורבנות ועל הפצועים.

ונזכרתי בימי החרדה שלי בזמן מלחמת המפרץ, כשאני בסנטה קלרה וכל המשפחה שלי כאן.

ושוב חשבתי על אבי, שאמר, שכשאחי יגדל – כבר לא תהיינה מלחמות.

ולבסוף אמרתי לעצמי שלא כל כך נורא לראות מכללה סגורה, מה שכל כך נורא הוא שאין לזה סוף. אין. אין. סוף.

התנסויות בקבוצות

נובמבר 12, 2012

– מה קורה כאן, בקבוצה? שאל אחד המשתתפים.

– יש כאן שתי תת קבוצות, עניתי לו, קבוצה של כאלה שהם כבר סבים/סבתות, וקבוצה של אנשים שאין להם נכדים.

דו שיח קצר, הרבה אי נחת בקבוצה שנמשכת כבר 20 שנה, והיא מתנהלת ללא מנחה.

חזרתי לביון (התנסויות בקבוצות, דביר הוצאה לאור, 1992), שלא כהרגלי.

ושם, בעמוד 45 מצאתי:

"אריסטו אמר שהאדם הוא חיה פוליטית, ועד כמה שאני מבין את ה"פוליטיקה" שלו, אני מניח שכוונתו היתה כי הקבוצה חיונית לכך שהאדם יחיה חיים מלאים".

אהבתי את הכתוב. אני כנראה חיה פוליטית מאד, משתתפת בכמה קבוצות שנפגשות קבוע. להלן הן:

א. קבוצה של אנשים שלמדו בתוכנית הבינלאומית של מכון הגשטלט בקליבלנד.

ב. קבוצה של כותבות – תוצר לוואי של פעילותי כסטודנטית ב-2004.

ג. קבוצה של חברות שעולמן הוא  טיפולי-יעוצי, לסופרויז'ן עמיתים.

ד. קבוצה של יו"ר איפ"א לשעבר.

אלה הקבוצות שאין בהן מנחה קבוע.

שלא לדבר על כל הקבוצות שאני מנחה אותן.

ולשלא להזכיר את כל הקבוצות שאני לא מנחה ובכל זאת לוקחת בהן חלק.

ובכל הקבוצות האלה אני רואה קוים משותפים. אולי בהזדמנות אחרת אמשיך ואדבר על זה.

מהו גורלו של סטודנט למשפטים – שמטריד סטודנטיות? מהו גורלה של סטודנטית מוטרדת?

נובמבר 8, 2012

זהו, שעוד לא ברור.

בינתיים, הוא הטריד וממשיך להטריד. הקורבן הנוכחית – קרובה לי מאד. ואני מסתובבת  סביב עצמי ומרגישה שיש מעט מאד לעשות, ותחנות המשטרה והצדק עובדות באיטיות מבחינתי.

קשה הדבר במיוחד כיוון שהמטריד היה קצין משטרה, ולכן נשמע המשפט המטומטם הזה בשעת התלונה, אידיוטי ביותר וחסר כל רגישות:

את יודעת שהוא לא סתם בן אדם – הוא שוטר?!

כך נאמר למתלוננת.

אני לא יודעת מה הייתה המוזיקה של המשפט כי לא הייתי שם, אבל ממתי שוטר הוא לא סתם בן אדם? מי חושב את עצמו או את רעהו למישהו שהוא לא  סתם בן אדם?

ומה קרה כשהמטריד היה נשיא המדינה – האם הוא לא סתם בן אדם?

ומה יקרה מחר לשוטר אחר אם הוא חושב שהוא לא סתם בן אדם?

אני מכריחה את עצמי לתת צ'אנס – בדאגה רבה.

אני מצפה משוטר להיות בן אדם עם ערכי מוסר גבוהים במיוחד.

וגם מצפה לזה שהלומד – יגורש ובהמשך יטופל במסגרת הנכונה – כפי שכנראה צריך שיהיה.

 

 

 

זוטות מתוך פגישה שנייה של קבוצת הנחיית קבוצות (גשטלט)

נובמבר 2, 2012

קו הנחייה: אני מזמינה מתנדב/ת, לעבוד איתי כקו מנחה.

תמיד יותר טוב שיש שני מנחים לפחות. הפעם שתיים. הסיבה: כבוד למציאויות המרובות. ארבע עיניים טובות משתיים, כמובן.

יש מתנדבת. היא יושבת לידי, בכיסא המנחות.

בניית חוזה: אני מדברת איתה, אנחנו בונות חוזה קטן. היא תתחיל בסבב מודעות.

סגירה של יחידת עבודה:  התעסקות בשאלה: איזה מן קבוצה אנחנו היום (מכל מנחה של קבוצה נדרשת מיומנות של אבחון)?

יש מספיק מידע: הקבוצה: עייפה, וחסרה. בהפסקה נוציא כיסא אחד ונשאיר את השני.

 

הפסקה

 

הרצאונת קצרה, על הפעילויות העיקריות של המנחה:

1. לצפות במה שקורה בקבוצה, לשתף באופן סלקיבי במה שנראה, נשמע.

2. להיות מודע למה שקורה למנחה – גם ברמה האישית-פנימית.

3. להתמקד בשינויים באנרגיה של הקבוצה.

4. לשים לב למוטיבים חוזרים (דמות, figure).

5. לעזור למונחים לתרגם את האנרגיה למעשה.

6. לעזור להשיג שינוי, להרחיב את מגוון הדרכים להתמודד עם שאלות/בעיות.

7. להרחיב מודעות ללמידה שהתרחשה, ולסיים יחידת עבודה.

 

אדמיניסטרציה: מעבר בלתי נמנע: מה הקורס דורש. מה מצופה.

 

יחידת עבודה אחרונה: חלוקה לזוגות עבודה ובחירת נושאים.

סבב סגירה: בסה"כ היה טוב, הייתה למידה, יש יותר ודאות. ממש בתוך הסבב התפרצות של אחת הסטודנטיות. אפשר לומר התנגדות. נדבר על זה בהמשך. מספרת על איך קורה לפעמים שמישהו בקבוצה רוצה לעבוד כשכולם כבר בדלת. אז לא נעבוד כרגע. מתעסקים בסגירה.

 

אני נוסעת הביתה. הקבוצה לא עוזבת אותי. הנה, כבר ערב ואני עדיין בתוך מה שהיה, ובתוך איך שהיה.