זהו, שעוד לא ברור.
בינתיים, הוא הטריד וממשיך להטריד. הקורבן הנוכחית – קרובה לי מאד. ואני מסתובבת סביב עצמי ומרגישה שיש מעט מאד לעשות, ותחנות המשטרה והצדק עובדות באיטיות מבחינתי.
קשה הדבר במיוחד כיוון שהמטריד היה קצין משטרה, ולכן נשמע המשפט המטומטם הזה בשעת התלונה, אידיוטי ביותר וחסר כל רגישות:
את יודעת שהוא לא סתם בן אדם – הוא שוטר?!
כך נאמר למתלוננת.
אני לא יודעת מה הייתה המוזיקה של המשפט כי לא הייתי שם, אבל ממתי שוטר הוא לא סתם בן אדם? מי חושב את עצמו או את רעהו למישהו שהוא לא סתם בן אדם?
ומה קרה כשהמטריד היה נשיא המדינה – האם הוא לא סתם בן אדם?
ומה יקרה מחר לשוטר אחר אם הוא חושב שהוא לא סתם בן אדם?
אני מכריחה את עצמי לתת צ'אנס – בדאגה רבה.
אני מצפה משוטר להיות בן אדם עם ערכי מוסר גבוהים במיוחד.
וגם מצפה לזה שהלומד – יגורש ובהמשך יטופל במסגרת הנכונה – כפי שכנראה צריך שיהיה.
נובמבר 10, 2012 ב- 6:18 am |
אני לא יודעת אם לקנא בך שבגילך עוד ישנו התום העולה מהמשפט: אני מצפה משוטר להיות בן אדם עם ערכי מוסר גבוהים במיוחד.
נוף ילדותי מחלון חדר השינה היה של השכן השוטר ו"סתם" אישה שהיתה בת זוגו (עד שיצאה מדעתה) אותה היה מכה באכזריות. כמה טלפונים שצילצלתי בעצמי למשטרה (ילדה בבי"ס יסודי!) וכמה פעמים ששמעתי את אותה התגובה בצד השני: אנחנו מכירים את האיש… ומעולם לא הגיעה בעקבותיו ניידת.
אכן חוסר אונים.
באיחולי צדק ושבת שלום
שרון
נובמבר 10, 2012 ב- 6:45 am |
בוקר טוב, שרון!
הסיפור העצוב מאד שלך מזכיר לי שכשמרשה פרידמן דיברה בכנסת, בשנות השבעים, על נשים מוכות, צחקו ממנה. בינתיים כבר לא צוחקים בנושא.
יחד עם זה עולם כמנהגו עובד. השוטר התוקף מוגן יותר מהנתקפת. וחבריו הם הראשונים לעמוד לצידו, מילולית לפחות.
גם אני הרמתי טלפון, ממש כמוך. הנמען הוא חבר ששרת בתפקיד מקצועי במשטרה, הוא הבטיח לי, שהיום המשטרה כבר לא דוחקת דברים כאלה אל מתחת לשטיח.
מחר אני פוגשת אותו. נראה מה יקרה עד אז. וגם כמה עבה השטיח..
נובמבר 10, 2012 ב- 1:08 pm |
בהצלחה!
נובמבר 10, 2012 ב- 5:01 pm |
תודה. צריכה את הברכה הזו.