הזדהות עם האחיות

מתוך שהייתי בבית חולים, לא פעם ולא פעמיים – נתקלתי בקושי רב בנושא עבודת האחיות.

לרוב, היה הצוות המופקד על שמירת החולים ורווחתן – קטן מידי.

הרופאים המנתחים מסיימים את עבודתם תוך שעות. כל שאר הזמן – מופקדים החולים בידיהן של האחיות, המדווחות לרופאים המופיעים לביקורים – על המצב. אם אין מספיק אחיות – יש ויתורים על דברים שהיו פעם הכרח בעבודת האחות. למשל, עזרה ברחצה. זו הולכת ונעשית נדירה יותר.

כתוצאה ממצוקה ומלילות בודדים ללא אחות בשעת הצורך – דאגתי להצטייד לפחות בשעת הלילה באחות פרטית. שונה היה הדבר בבית חולים פרטי. שם לא הייתה בעיה והטיפול היה זורם.

אם ימשיך המצב להיות כמות שהוא, נראה שבתי החולים הציבוריים יסבלו מזליגת אחיות לבתי החולים הפרטיים – שם הן מרוויחות יותר.

נתקלתי גם באחות אחת לפחות, שאחרי שחזרה מארה"ב, ומיד אחרי התנסות כאן – מצאה את עצמה חוזרת לשם.

נכון, זה סיפור פרטי שלי.

והוא משקף לא רק את מצוקת האחיות, אלא גם את מצוקת החולים עליהן מופקדות האחיות הללו.

אני חוזה שקודם המצב יורע, ואחר כך אולי ישופר.

חבל שכך.