לעיתים, משהו מטריף את הדעת בקבוצה

לפעמים אי אפשר יותר. זה יכול לקרות גם למנחה. משהו בקבוצה מטריף את הדעת. אולי חוצפה. אולי מצב של חציית גבולות. אולי משהו אחר.

כזה היה אז המצב. המתח בקבוצה גאה. שתיים מהמשתתפות חצו את כל הגבולות. לפעמים במקרים כאלה – קם מישהו אחר ואומר משהו. אבל במקרה הזה – אף אחד לא קם.

הרגשתי שאני חייבת לצאת.

הודעתי לקבוצה שאני עוזבת ואשוב תוך זמן קצר.

יצאתי. בלק-אוט. לא זוכרת אם רחצתי את הפנים, התבוננתי במראה. אולי סתם יצאתי לנשום כמה נשימות ולהתמקד.

 

מה שלא יהיה -חזרתי משהרגשתי שאני שוב יכולה לטפל בדברים.

 

לא בררתי מה קרה בקבוצה בהיעדרי. האם מישהו אמר משהו?

המשכתי הלאה.

 

בארץ מקובל שמנחים עובדים לבד. אחת המשמעויות היא שמנחים עובדים כשיש להם מעט מאד תמיכה.

בלימודי הגשטלט בחו"ל וברוב העבודות שם, עבדתי תמיד עם מנחים נוספים.

 

כמה  התגעגעתי באותו רגע למישהו שיקח את המושכות ויתן לי זמן להתאושש.

וזה  כמובן לא קרה.

 

זה קרה לפני כשלוש שנים. אני יכולה לומר עכשיו שהייתי צריכה להחזיר את עצמי לעצמי. ההפסקה הקטנה – איפשרה לי להיות לרגע רק אני, אחר כך יכולתי להיות שוב – המנחה.

היום נשאלתי  אם הייתה בזה מניפולציה מכוונת. האם רציתי להשיג בזה משהו.

לא, עניתי, ממש לא.

 

זכור לי מקרה אחר, שבו ישבתי בתוך חבורה של שישה מנחים בקבוצה של למעלה משלושים איש. הקשיש שבינינו נמנם, ואחת המשתתפות החלה לתקוף אותו ללא הרף.

כשיצאנו להפסקה אמרה אחת המנחות האחרות, בת גילו, שהיא לא תחכה למצב הזה ותפרוש קודם. ואכן כך עשתה.

 

לפעמים צריך לפרוש לדקות ספורות, לפעמים צריך לפרוש לגמרי.

 

אני עוד כאן, ועוד לא הגיע הזמן לעזוב לגמרי. לשמחתי.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: