אילונה קנתה שתי כיפות והתחילה במסע מהונגריה לישראל וליהדות

 

המקום כשר ושעת הבוקר מוקדמת יחסית. אנחנו יושבות בבית קפה בגן העיר, משוחחות על ההתפתחות המקצועית שלנו, ובהמשך אני מספרת לה על הפעם הראשונה שפגשתי אותה, בירושלים. הייתה לה אז כיפה על הראש, ופניה נהרו באור מיוחד. היא זכרה את המפגש, אבל לא הייתה מודעת למה שהקרינה.

 

היא מחפשת עבודה בארץ. נכון לעכשיו היא עולה מידי פעם על מטוס, ומעבירה חודש בבודפסט. שם היא עובדת "בהונגריה, אני ידועה… יש לי שם… באתי לכאן ואני מתחילה ממש מההתחלה"

 

שאלתי אם תרצה להתראיין והיא הסכימה. להלן הדברים:

 

ש. איך הגעת לישראל?, זה קרה אחרי שנפגשנו?

ת. זה התחיל עוד קודם. נסעתי ללמוד פיתוח ארגוני בארה"ב (ב-NTL). פגשתי אישה שחורה שלא דיברה הרבה, אבל הרשימה אותי מאד. פניתי אליה ושאלתי מה זה, ואיך זה שהיא כמעט ולא מדברת, ובכל זאת שמתי לב אליה. היא ענתה לי במילה אחת: גשטלט. זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המילה/המושג.

היא יצרה קשר ביני לבין אדווין נביס, זה היה ב-1978. שנה אחרי זה כבר למדתי בקורס הבינלאומי. כמו שאת יודעת, אחד המפגשים התקיים בירושלים – שם נפגשנו.

 

כן, אני יודעת, אמרתי לה, זה היה המפגש השלישי בתוכנית, שהיה שמור תמיד לירושלים, ותמיד בינואר…

 

ועוד הוסיפה: ההתייחסות שלי ליהדות התקיימה תמיד, גם אם הקשר היה דקיק. למשל, כשילדתי את הבנים שלי, הם קיבלו שני שמות, אחד הונגרי והשני יהודי (דניאל, בנימין).

 

ש: אביך היה יהודי, נכון?

ת. כן, והוא מת לפני שנולדתי. הקרובים שלי היו חילוניים ואף אחד מהם לא שמר על המסורת. כשהגעתי לישראל במסגרת לימודי הגשטלט, נפגשו שני הצירים: הציר של הגשטלט והציר היהודי שלי. קניתי כיפות לשני הבנים וחזרתי הביתה.

 

ש. היה מסע ארוך להפוך ליהודיה?

ת. ארוך ואיטי. עזבתי את בעלי ב-2003. חיפשתי בן זוג יהודי דרך אתר (JMP). במסגרת הזו פגשתי שני רבנים, לאחד מהם הייתה קהילה נעימה ומקבלת. התחלתי ללכת לבית כנסת. למדתי, כי ממש לא ידעתי כלום: יהדות, מעט תלמוד, אותיות עבריות. התחלתי לשמור על כשרות במידה מסוימת, על השבת. התחלתי לצעוד לכיוון היהדות הדתית. לא רציתי למהר וזה אכן הצליח.

 

ש. בסופו של דבר, מדובר בשינוי גדול בזהות?

ת. כן.

 

ש. תוכלי לתאר את זה?

ת. התחלתי להרגיש קונפליקט במהלך העבודה שלי. עד אז העברתי סדנאות בארגונים. המשמעות הייתה שהייה של מספר ימים, במקומות שהאוכל לא כשר. למרות שהסדנאות השתלמו היטב, כלכלית, מצאתי את עצמי עוברת יותר ויותר לעבודה של 1:1, ומעדיפה אימון ותרפיה על פני הסדנאות. בהתחלה לא סיפרתי על התהליך שאני עוברת, אחר כך הודעתי לבנים ולמשפחה, בהמשך לחברים ולבסוף גם ללקוחות. הייתי פתוחה בעניין. היה לי לקוח שהיה מנכ"ל של חברת ענק. בפגישת הסגירה שאלתי את עצמי מה יהיה הנושא שיביא לסיום. להפתעתי רצה לדבר על היהדות שלי. הוא אמר: אנשים לא מדברים על זה בפתיחות, ואת גלויה בעניין. לקוח אחר אמר שהוא מכבד את הבחירה שלי. הוא גם מצא סביבון קטן, מהמאה השנייה, תקופת הרומים בהונגריה, והביא לי אותו כמתנה.

 

ש. מתי הגעת ארצה?

ת. עליתי בדצמבר 2010. אבל קודם הגעתי ארצה ללמוד כאן גשטלט בקיבוץ מעגן (ISRAGIC). המטרה העיקרית הייתה לראות אם הארץ הזו היא בכלל בשבילי. בנוסף, התנדבתי לצה"ל שלוש פעמים בין השנים 2006-2008. שנה אחר כך החלטתי לעלות.

 

ש. מה למדת מניהול השינוי הגדול הזה?

ת. כל השינויים הגדולים שעשיתי היו אינטואיטיביים ולא התרחשו בגלל חישובים רציונאליים. אני מתלהבת – ואני מחליטה. מה שאת ראית בפנים שלי, אז בירושלים – לא הייתי מודעת לזה. אבל זה סוג דבר כזה.

אני גם יכולה ויודעת לטפל בכישלונות שהתרחשו. מהרגע הראשון אני יודעת שזו ארצי – ואני חייבת להתארגן כאן למרות שאין לי פה פרנסה. אני לא מתאכזבת באופן שגוזל את התקווה. להיפך. באות הזדמנויות חדשות אחרי אחרות שהתפוגגו.

 

ש. מה היית רוצה שיקרה עד 2014?

ת. שיהיו לי לקוחות במספר שווה כאן ובהונגריה. כיום יש לי הרבה לקוחות שם. אני רוצה איזון בזה. וגם… שיהיה לי בן זוג.

 

כשכמעט נפרדנו (אני יצאתי ללמוד מחקר נרטיבי בתל אביב, והיא נסעה ללמוד יהדות בבני ברק), אמרתי משהו על הפיצול שלה: שם היא מתפרנסת, כאן בישראל היא רואה את ביתה, ומממשת כאן את החוויה הרוחנית שלה.

 

היא התבוננה בי רגע והסכימה.