מיכל כץ, סוציולוגית ארגונית ויועצת – איננה

הבוקר צלצל לביתי פרופ' יצחק סמואל, חבר, עמית, בוס לשעבר.  הייתה לו בשורה לא טובה. מיכל כץ נפטרה אתמול.

את מיכל הכיר כארבעים שנה, היא הייתה סטודנטית שלו. הם גם עבדו יחד כשהגיעה לחיל אוויר כסוציולוגית, והוא נתבקש לייעץ.

את מיכל הכרתי בכנס סוציולוגים שהתקיים בטכניון, כשכבר הייתה אלמנה צעירה (יום כיפור) ובשלב מאוחר יותר העמיקה ההכרות כשהצטרפה לצוות המורים באוניברסיטת חיפה, לחוג לסוציולוגיה. עבדנו יחד שנים רבות, לעיתים באותה כיתה, לעיתים בכיתות מקבילות. היא גם הייתה מדריכה של ביתי, הדס, בפרקטיקום.

כשפגשתי אותה הייתה עדיין בריאה. מאוחר יותר התווספה לרשימת תאריה, גם התואר של חולה. מיכל התמודדה באומץ ובנחישות מול הסרטן. עשתה כל טיפול אפשרי: קונבנציונאלי או לא, ועקבה ביסודיות אחרי אפשרויות של אבחון, טיפול וריפוי גם במדיה האלקטרונית.

מיכל הצטיינה  בנחישות, בדייקנות, בשאיפה להיות מדויקת, רציונאלית, עניינית ודמוקרטית.

שוחחתי עם חברי לקבוצה הקטנה שלימדה ביחד: דליה יזרעאלי ואורי צורף.

למרות שכולנו ידענו שמצבה קשה, הופתענו.

למיכל יש בת שחיה בגרמניה ועושה שם קריירה אקדמית. היא הייתה גאה בה מאד.

יהיה זכרה ברוך!